דברים שבכתב

במין חשבון מסובך, נוסף שבע פעמים בתוך תשע-עשרה שנים חודש נוסף ללוח השנה שלנו, שנועד להתאים את לוח השנה העברי המבוסס על מחזור הירח, למחזוריות

הקושי לקיים את מצוות השמיטה היה קיים מאז ומתמיד. למה ניתן לנו אתגר כה קשה ומה אנו יכולים ללמוד מכך? במשך שנות ילדותי ובחרותי התנהלו

יצירת האגדה של חכמים כוללת דרשות פסוקים, משלים, מימרות ופתגמים ועוד. בחלק הסיפורי של האגדה, נודע מקום נכבד לסיפורים שגרעינם הוא הסיפור המקראי, והאגדה מרחיבה

שני ימי ראש השנה עמוסים בסיפורי הורים ובנים. ביום הדין של ההתחלות החדשות מתוועדים אנו אל דינמיקות מגוונות ביחסים אלו. לאברהם ושרה נולד בן; שרה,

למה קרתה השואה? כל תשובה שננסה לתת על שאלה זו תלקה במידה של חוסר טעם. בכלל, ניסוחה של השאלה כך יכול להעשות רק בידי מי

על-פי מסורת היהודית, החגיגה הגדולה של אמצע הקיץ הייתה ביום ט"ו באב: אמצע חודש אב – שהוא אמצע תקופת הקיץ.בט"ו באב היו הבנות לובשות שמלות

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת

בעוד אנו נושמים לרווחה, מברכים על חילוצם בשלום של ששת המאבטחים בשגרירות ישראל ממצרים, ומודאגים מאוד מהשאלה לאן התדרדרו יחסינו עם שכנתנו הגדולה מצרים, ראוי

"אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ". ובחודשי הקיץ, סוף תמוז בואכה ראשית אב, נכרכו בשנים האחרונות זיכרון היסטורי המעמיד במרכזו את בית האלוהים שחרב

א. שתי התנועות, הציונות הדתית והציונות החרד"לית הן תנועות אורתודוקסיות. מספרו של משה סמט חדש אסור מן התורה1, למדנו שבגינת האורתודוקסיה צמחו ועדיין צומחים זנים שונים,

שלחת יוצאת לארץ זרה וחוזרת נסערת ומבוישת. אנשי המשלחת נתקלים ביחס עוין ומשפיל, בודקים אותם, משפילים אותם, חושדים בהם בריגול או בטרור. נשמע מוכר? כן,

לאחרונה פרסמו כמה רבנים ידועים הצהרות בדבר איסור נסיגה משטחי ארץ ישראל. ניסוח ההצהרות כפסקי הלכה מעורר אצל אנשים שההלכה רלוונטית לגביהם שאלות רבות, כגון,

החסידות מנצחת. אלה פני החברה הדתית הלאומית החדשה, ואלה פני מוסדותיה. אם פעם היו מוריה ומחנכיה חניכי הישיבות החרדיות, היום מוריה חניכי החסידות. לא החסידות

בכתובות שנשתמרו מתקופת הבית, המשנה והתלמוד, אנו יכולים לזהות סוגים שונים של בקשות ותפילות מאגיות. כמובן שהגדרת המושג 'מאגיה' זקוקה להבהרה, החורגת מגבולות עבודה זו.

שערו בנפשכם מה היה קורה אילו חלילה, ביום של פיגוע, היה מופיע בתקשורת איש רוח כלשהו וטוען כי אנו, במעשינו ובהתנהגותנו, הבאנו על עצמנו את

בסימני הסדר, ה'מגיד' תופס את המקום המרכזי – במהלכו אנו מספרים ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. בסוף ה'מגיד' אנו נוטלים ידיים ('רחצה'), מברכים

אפילו מזג האויר משתף פעולה עם מצב הרוח. מאניה-דפרסיה.ימים של סופחורף, טיפות אחרונות של חסד שאנחנו מלקטים, אוגרים, מנסים להרטיב את כפות ידינו הפרושות. הצהוב

חוסר הפרופורציה בין האבל הארוך של ימי ספירת העומר, לבין יום האבל הבודד שנקבע לזכר שואת יהודי אירופה, צורם לרבים, בעיקר כיוון שאינם יודעים על

פתיחהמקובל לראות ברות את גיבורת המגילה. המגילה נקראת על שמה, היא הצטרפה הצטרפות הרואית לעם ישראל, וממנה יצא דוד.למרות כל זאת הייתי רוצה להצביע על

מיהן שחוללו בכרמים בט"ו באב? מיהן אותן "בנות ירושלים" שהיו יוצאות בכלי לבן? מדובר בנשים בתולות שאמרו על פי דברי המשנה 1 : "בחור שא עיניך וראה