דברים שבכתב

(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד

כמו שליח ציבור בתפילתו קודם מוסף ביום הכיפורים, אף אני נרעשת ונפחדת מפחד יושב תהילות ישראל ומפחד הציבור הזה, שאיני כדאית והגונה לכך להיות לו

בתוך מסגרת סיפורית על גלגולו של סיפור מדור לדור בקהל חסידים, כותב עגנון את סיפורו "אתרוגו של אותו צדיק". האמן המספר יודע כי הסיפור שיכתוב

אם נעיין במילון בערך 'שתל', נמצא בהגדרתו את השורש 'נטע'; אם נעיין בערך 'נטע', יסביר אותו כצפוי חברו 'שתל'. מהו אם כן ההבדל בין שני

את הפיוט 'עת שערי רצון' כתב ר' יהודה בן שמואל אבן עבאס שחי במאה ה-12 בעיר פס שבמרוקו ואחר כך בארם צובא (חלבּ). זהו פיוט

מכל פיוטי ראש השנה, אני בוחרת כל שנה מחדש באהבתי הגדולה, "ונתנה תוקף". אני מוצאת עצמי כל שנה מחכה למלך מלכי הפיוטים של היום, ל"ונתנה

אחד הדימויים של הקב"ה שנרבה להשתמש בו בתפילותינו בראש השנה, שבהן נשלב גם תקיעה בשופר הוא, "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה

"המופע של טרומן" כגרסה חדשה של תכנית המציאות "אדם חווה והתפוח"  נתחיל מהסוף. למרות שהבמאי מנסה להניע אותו מכך, מחליט הכוכב של סידרת טלביזיה מצליחה

רבות נכתב על שירי הגעגוע של רבי יהודה הלוי לציון , זו שהייתה בתפארתה , זו שחרבה לרגבי אדמתה וזו העתידה לקום מתוך עפרה .

הקורא את התנ"ך כסדרו, מוצא בו הסתיגות שיטתית מחפצים קדושים, אנשים קדושים ומקומות קדושים. הדיבר השני מעשרת הדיברות אוסר בפירוש עשית פסלים ותמונות המיצגים אלקות,

מגילת רות היא לכאורה אידיליה קסומה, שראשיתה בסיפור על משפחה שנטשה בשעות משבר את הספינה השוקעת, אך בגלות הרע מזלם ונותרה רק אם המשפחה לבדה.

בהנחה , כי המספר את מגילת רות , יהיה אשר יהיה , לא היה בשדות מואב ולא באלו של בית לחם ולא בביתה של נעמי

לרגלים שבתורה ישנם כיידוע רבדים שונים. הבסיסי שבהם הוא המימד החקלאי, המשותף לכל יושבי ארץ כנען העוסקים בחקלאות, ללא הבדל דת או תרבות. הרובד הבא,

שאלת הכסף והזהב, שלקחו בני ישראל מהמצרים, טרם צאתם מארץ מצרים, הטרידה רבות את ישראל ואת שונאי ישראל לאורך השנים. מהסיפור אכן משתמע שבני ישראל

פורים הוא חג של "נהפוך הוא". חג של הפכים. גם גיבורת מגילת החג – אסתר עוברת מהפך דרמטי. אם נעקוב אחר דמותה של אסתר כפי

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָםהָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִםשָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס.בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּאֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָכָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ

מבוא: סיפור השלכת יוסף אל הבור ומכירתו למצרים הוא מהסיפורים הדרמטיים המקרא. על-אף מרכזיותו בספר בראשית אין הסיפור חוזר או מאוזכר בצורה מפורשת פעם נוספת

"תרומתו של "מרכז יעקב הרצוג" גדולה יותר מממדיו הממשיים. רבים מוצאים בו את "ביתם היהודי" ומרגישים מוכלים לגיטימיים בו. מתפתחים בו כלים דיאלוגים משותפים. טיפוח

"זכורני כיום הזה", מספר הרב סולובייצ'יק 2 באחת משיחותיו (ואני מצטטת בדילוגים), המלמד שלי, חסיד חב"ד, היה מדבר עמנו בחודש אלול בעניין ראש השנה ומלכות: "ותמלוך אתה אלוקינו

לקראת ט"ו בשבט נוטים רבים לעסוק בשיר 'כי האדם עץ השדה', מתוך ניסיון להשוות בין האדם לבין העץ וליצור זיקות בין השניים כדי להזכיר לנו