בין אתרוג ל"אתרוגו": עיון בסיפורו של ש"י עגנון/ יהודית בר יש"ע גרשוביץ
בתוך מסגרת סיפורית על גלגולו של סיפור מדור לדור בקהל חסידים, כותב עגנון את סיפורו "אתרוגו של אותו צדיק". האמן המספר יודע כי הסיפור שיכתוב
בתוך מסגרת סיפורית על גלגולו של סיפור מדור לדור בקהל חסידים, כותב עגנון את סיפורו "אתרוגו של אותו צדיק". האמן המספר יודע כי הסיפור שיכתוב
שערו בנפשכם מה היה קורה אילו חלילה, ביום של פיגוע, היה מופיע בתקשורת איש רוח כלשהו וטוען כי אנו, במעשינו ובהתנהגותנו, הבאנו על עצמנו את
בסימני הסדר, ה'מגיד' תופס את המקום המרכזי – במהלכו אנו מספרים ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. בסוף ה'מגיד' אנו נוטלים ידיים ('רחצה'), מברכים
אפילו מזג האויר משתף פעולה עם מצב הרוח. מאניה-דפרסיה.ימים של סופחורף, טיפות אחרונות של חסד שאנחנו מלקטים, אוגרים, מנסים להרטיב את כפות ידינו הפרושות. הצהוב
חוסר הפרופורציה בין האבל הארוך של ימי ספירת העומר, לבין יום האבל הבודד שנקבע לזכר שואת יהודי אירופה, צורם לרבים, בעיקר כיוון שאינם יודעים על