וגם אני שמעתי/ אורי עופרן

הגדה, פה – סח, אף אתה אמור לו, חכם מהו אומר? רשע מה הוא אומר? כל שלא אמר שלושה דברים.

הפה מאוד עסוק בליל הסדר אם הוא לא אוכל הוא מדבר.

אם נתחיל את סיפור גאולת מצרים מהתחלה נגלה שהוא מתחיל מהקשבה.

"וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי.  

 לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיה….  וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם…" (שמות ו ה-ז)

לפני ארבעת לשונות גאולה יש לשון ראשונה מקדמית שהיא בכלל לא לשון אלא אוזן.

ההקשבה היא תנאי לגאולה – כי רק המקשיב פתוח לקבל.

ההקשבה היא תנאי לחירות – כי רק המקשיב מתפתח ומשתנה.

ההקשבה ההדדית היא תנאי להרגשת השייכות והיחד – והפסח נאכל רק בחבורה.

לעבד המוותר על חירותו רוצעים את האוזן ללמד שהאוזן ולא הפה הוא האיבר החשוב לחירות.

בתוכנית השתלמויות המורים 'בנחת' – אנו מבקשים ליצור קהילות למידה קשובות. להטמיע בבתי הספר את ההקשבה על כל הערכים הנגזרים ממנה. הקשבה היא מיומנות מקצועית נרכשת, הדורשת תרגול ובכוחה לעצב מחדש את הפדגוגיה, את מבנה השיעור ואת האקלים החברתי והלימודי. 

מצוות ההגדה לבנים כפי שעיצבו אותה חז"ל, היא הזדמנות נהדרת ללמוד על כוחה של הקשבה ועל מה שקרה לה במערכת החינוך –  בליל הסדר כולנו נקרא את הברייתא של ארבעת הבנים . אבל לדקלם אותה  – זה כמו להקריא לתלמידים את המדריך למורה. – הברייתא הזו מלמדת אותנו שבשעה שאנו באים לספר לבנים ולבנות את יציאת מצרים קודם כל עלינו להקשיב להם, לשמוע מה הם אומרים– חכם מה הוא אומר, רשע מה הוא אומר, ותם מה אומר. בלי לשמוע את  הזולת לא נוכל להתחיל לדבר אליו, כי אנו עוד לא יודעים כלל מה נאמר. ואם הבן לא מדבר? בדרך כלל מול שתיקה (שלרוב מאימת ומביכה) אנו פותחים בלדבר. אבל חז"ל מורים לנו  – את פתח לו . תפקידנו אינו לפתוח בדיבור, אלא לפתוח לזולת את האפשרות לדבר אלינו.

בעברית של ימינו נראה לי נכון יותר לקרוא למצוות היום לא הגדה אלא שיחה.

חג של שמחה הקשבה ושיחה

שבת של שלום

אורי עופרן