חג השבועות והבריתות/ ד"ר גבי ברזלי


לרגלים שבתורה ישנם כיידוע רבדים שונים. הבסיסי שבהם הוא המימד החקלאי, המשותף לכל יושבי ארץ כנען העוסקים בחקלאות, ללא הבדל דת או תרבות. הרובד הבא, המיוחד לעם ישראל לבדו, הוא המימד ההיסטורי. מימד זה קשור ליציאת מצרים, הוא מודגש במיוחד בחג הפסח – יום ההולדת של עם ישראל, אך נזכר במפורש גם לגבי חג הסוכות.

חג השבועות, לעומת זאת, בולט בייחודו, שכן על פי התורה הוא מוגדר רק על פי המימד החקלאי. הוא איננו מקושר ליציאת מצרים, אין לו תאריך מוגדר, וזמנו תלוי לחלוטין ביום הנפת העומר. ביום זה היו מביאים למקדש את ביכורי קציר השעורים, וממנו החלו לספור שבעה שבועות, עד ליום שבו הועלו ביכורי קציר החיטים. גם ליום הנפת העומר אין תאריך מדויק בתורה, נאמר רק שהוא צריך להיות "ממחרת השבת". חז"ל זיהו "שבת" זו כיום הראשון של פסח, וקבעו את חג השבועות לראשית חודש סיוון. אך זו איננה הפרשנות האפשרית היחידה, ויש שפירשו "ממחרת השבת" כפשוטו – יום ראשון בשבוע. בהעדר תאריך מדויק ומוגדר, אין בתורה כל קישור של חג השבועות לאירוע כל שהוא ביציאת מצרים.

ועם זאת, כל מי שמעיין במחזור התפילה או בברכת המזון יודע שחג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו", ושואל השואל, מניין בא זיהוי זה? ובכן, ראשית לכל, ברור שמעמד הר סיני נערך בראשית חודש סיוון. בפתיחת פרק יט בשמות, הפרק הפוחת את סיפור ברית סיני, מצוי התאריך: "בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי… וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר." כמה זמן עבר מיום שבאו אל הר סיני ועד למעמד כריתת הברית לא נכתב, אבל ניתן לחשב בקירוב – שלושה או ארבעה ימים. חז"ל מתחו את הזמן מעט יותר, וחלקו בשאלה האם עשרת הדברות ניתנו בשישה בחודש או בשבעה בו (בבלי, שבת פו ע"ב). בין כך ובין כך, מסורת זו מאחדת את מועד מעמד הר סיני עם סיום ספירת העומר.

בימי הבית השני רווחה בישראל מסורת אחרת בנוגע לזמנו, למהותו, ואפילו לשמו של חג השבועות. על גישה פרשנית זו ניתן ללמוד מספר היובלים, שהיה אחד הספרים החיצונים המוכרים והמוערכים ביותר בימי הבית השני. ספר היובלים מספר מחדש את קורות העולם מבריאתו ועד מעמד הר סיני, תוך הוספת פירושים ומסורות לסיפורי התורה המוכרים לנו. אחד המאפיינים המעניינים שבספר הוא הקישור שהוא יוצר בין סיפורי בראשית לבין מצוות התורה שניתנו לישראל דורות לאחר מכן. ספר היובלים גורס במפורש שאבות העולם קיימו וקבעו מצוות קודם מתן תורה, ואלו נכתבו על "לוחות השמים".

אזכור ראשון של חג בחודש השלישי מופיע בספר היובלים עם יציאתו של נח מהתיבה לאחר המבול. כזכור, כרת אלוהים ברית עם נח ועם העולם שלא יביא עוד מבול על הארץ, וכאות ברית נתן את הקשת בענן. על פי ספר היובלים, אירוע זה מתרחש בחודש השלישי, הוא חודש סיוון. בסוף הסיפור על כריתת הברית הוסיף מחבר ספר היובלים הערה חשובה: "על כן הוקם וייכתב בלחות השמים כי יעשו את חג השבועות בחודש הזה פעם בשנה, לחדש את הברית בכל שנה ושנה." (יובלים ו, יח). כך הפך החג בחודש סיוון לחג חידוש הברית.

מחבר היובלים עקבי בדרכו זו גם בהמשך הספר. ברית המילה של אברהם ובני ביתו (יובלים יד, א-כ) וברית בין הבתרים (יובלים טו, א-יד), שתיהן נכרתות באותו תאריך ממש – "בחודש השלישי בחצי החודש", ובכל פעם הוא מזכיר את חידוש הברית, ואת החובה לחוג חידוש זה בכל שנה ושנה. למרות שספר היובלים נכתב ללא ניקוד, ממש כמו ספרי התורה, ברור מהקשר הדברים שיש לקרוא שְבועות בשווה, ולא שָבועות. שכן החג קשור בשבועה, ולא בשבוע. יום זה יועד לבריתות ולשבועות בין אלוהים ובין אדם, ואיננו קשור לספירת שבע שבועות ממועד קצירת העומר.

מובן, אם כן, שגם מעמד הר סיני התרחש באותו תאריך שיועד מימי בראשית לכריתת בריתות. את זאת ניתן ללמוד מפסוקי הפתיחה של ספר היובלים: "ויהי בשנה הראשונה לצאת בני-ישראל ממצרים בחודש השלישי בששה עשר לחודש הזה, וידבר ה' אל משה לאמור. עלה אלי ההרה ואתנה לך את שני לוחות האבן, לחות התורה והמצווה אשר כתבתי להורותם." (יובלים א, ב) פסוקים אלו הם פרפראזה על פסוקי הסיום של פרק כד בספר שמות, והמעיין בפרק זה יראה מיד שהוא מתרחש למחרת יום מעמד הר סיני. משמע, גם ברית סיני נכרתה בחמישה עשר לחודש סיוון.

רגע, רגע! מה פתאום חמישה עשר בסיוון? הרי כולנו יודעים ששבועות חל להיות בשישה בחודש. אז זהו, שלא. לוח השנה שמשמש את מחבר היובלים הוא לוח אחר. הוא מונה שלוש מאות שישים וארבעה ימים בשנה, ומתחלק בדיוק בשבע. לכן לכל תאריך בחודש יש יום קבוע בשבוע. לפי לוח זה, שהיה בשימוש הצדוקים והאיסיים, חג השבועות חל תמיד ביום ראשון – ממחרת השבת, ותמיד בחמישה עשר בסיוון. באופן זה חלים כל שלושת הרגלים בחצי החודש, כאשר הירח מלא.

חז"ל דחו כמובן את לוח השנה של הצדוקים והאיסיים, וקבעו לוח שנה אחר. ואף על פי כן, קיבלו מהם ברצון את המסורת המקשרת את חג השבועות עם מעמד הר סיני, שכן ראוי היה בעיניהם לחוג חג מיוחד לרגל מתן התורה לישראל. כך נוצר "זמן מתן תורתנו".

אך יתכן שלמסורת 'חג חידוש הברית' יש מקור קדום אף יותר. ספר דברי הימים מתאר את ימי הבית הראשון, אך נתחבר בראשית ימי הבית השני. ובו, בדברי הימים ב' בפרק טו, מסופר על טקס חידוש ברית בין ישראל ובין אלוהים, בימי אסא מלך יהודה. והנה, טקס זה מתוארך לחודש השלישי. כיוון שנתון זה מופיע בדברי הימים, אך לא במקור המקביל בספר מלכים, אין לנו הוכחה ברורה לקיום חג חידוש הברית בימי הבית הראשון, אך ניתן להקדים את קיום המסורת הזו למאה החמישית לפני הספירה, ראשית ימי הבית השני.

רוצים ללמוד עוד?
נשלח לכם קישור למאמר הבא

מהמאמרים האחרונים שלנו

"כל המחלה…לא אשים עליך"/ שרה עברון

 אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: שירת הים, שמות ט"ו אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה

קראו עוד »

"לספוד לשרה ולבכתה"/ שרה עברון

" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה

קראו עוד »