חרד"ל, דתל"ש, דתי לייט, מודרנ-אורטודוקס, דתי תורני, בורגני דתי – רשימה חלקית של תתי-מגזר בתוך המיעוט הלא גדול של הציונות הדתית בארץ. בלי להחשיב כלל את החרדים למינם, והמסורתיים לסוגיהם. כל אחת מהקבוצות הללו מגדירה את עצמה כשונה ומיוחדת ביחס לאחרות – כדתית יותר או פחות. אך מה הם הקריטריונים לפיהם בנוי הדתומטר? אלו מצוות מבין כל התרי"ג הן המכריעות בהגדרת הדתיות?
מתוך עיון מקרי בעלוני פרשת השבוע שמופצים בריבותיהם בכל שבת, דליתי את מדורי שו"ת ה-SMS. אותן שאלות קצרות ותשובות מבזק שמפרסמים כמה מהעלונים הפופולריים ביותר. הרחבתי את הסקר גם אל שו"תים המתפרסמים באינטרנט, בכדי לברר מהם תחומי העניין המרכזיים של צעירי הסרוגים, והרי התוצאות לפניכם:
במקום הראשון, דיני אישות – עיסוק הגובל באובססיה בצניעות, במיניות, ובמקומן של נשים בחברה. שני לו, חומרות רבות ושונות בענייני כשרות המזון. אחריהם שאלות על שמירת שבת וחגים ברמת פירוט מטרידה. הנושא הרביעי שמעסיק את הסרוגים ומרכיב את הדתומטר, הוא הקפדה על דיני תפילות, ברכות ובית כנסת. יש כמובן שאלות ותשובות בנושאים נוספים, כגון: יחס לגויים – ערבים ורוסים בעיקר, שלמות הארץ, ענייני מיסטיקה ומאגיה, ועוד, אך אם נהיה ישרים עם עצמנו – נושאים אלו אינם נחשבים בציבור הישראלי כמגדירי דתיות – דתיים, מסורתיים וחילונים עוסקים בהם במידה שווה.
ארבע אמות מידה הן המגדירות אדם דתי בחברה הישראלית, ארבעה נושאים ולא עוד. אין בהם כל התייחסות לחלקים נרחבים של השולחן ערוך – אלו העוסקים ביחסי אדם ואדם וביחסי אדם וחברה, ואין בהם מקום לעקרונות מוסר וערכים הכלולים במצוות 'ועשית הישר והטוב'. יכול אדם להקדיש את חייו לעזרה לזולת, לשלם שכר הוגן ובזמן לעובדיו, לשאת ולתת באמונה, לנהוג בצניעות ובהכרת תודה בכל אדם. אך אם איננו מקפיד להתפלל שלוש תפילות ביום במניין, הוא יחשב חילוני, מסורתי או דתי לייט. יכול אדם לנהל את עסקיו בחוסר יושר, לרמות את לקוחותיו ואת מס ההכנסה, להכות את אשתו או את השכן, לנהוג בפרעות ולסכן עוברים ושבים, ועדיין יחשב בעיני עצמו ובעיני הציבור כשומר תורה ומצוות. יעידו על כך כל באי בתי המשפט המהדרים בכיסוי ראש, משל היה בית הדין בית כנסת.
כשאנרגיה רבה כל כך מופנית לארבע אמות מצומצמות של הלכה, מה הפלא שמעט כל כך מבני הציונות הדתית מצאו את דרכם אל אוהלי המחאה החברתית של הקיץ האחרון. מה הפלא שהעיתונים 'מקור ראשון ו'בשבע', המזוהים עם המגזר, עסקו בעיקר בלהסביר לנו למה המחאות הללו אינן אמתיות – צפונבוניות, מתבכיינות, פוליטיות, קומוניסטיות… ועודדו כל מי שיראת אלוהים בקרבו להסתייג מאוהלי רוטשילד.
כשהיות דתי איננו קשור בתודעה הציבורית, בערכי יסוד תורתיים כגון: שוויון, צדק, חמלה, וכבוד האדם באשר הוא אדם, מה הפלא שבעשורים האחרונים כל נושאי זכויות האדם והמאבק בעוולות החברה והשלטון, מזוהה כל כך עם השמאל החילוני, ולא עם הציונות הדתית.
חנוכה – חג האורים – קורא לנו להרבות אור ולגרש חושך. קורא לחזור אל האורות היסודיים של התרבות היהודית – אהבת הרֵע והגֶר, הכרת הטוב והכרת תודה, עשית משפט ואהבת חסד. הבה ניצור חברה יהודית-ישראלית שאלו הם מרכיבי הזהות הדתית והחברתית שלה.
