סוד העיבור/ חגית ברטוב


במין חשבון מסובך, נוסף שבע פעמים בתוך תשע-עשרה שנים חודש נוסף ללוח השנה שלנו, שנועד להתאים את לוח השנה העברי המבוסס על מחזור הירח, למחזוריות של עונות השנה, כדי שנוכל לחגוג את חודש האביב (ניסן), באביב. שבע פעמים בכל 19 שנה יש לנו שנה מעוברת.

לכאורה, מדובר במנגנון טכני שמטרתו לעשות סדר. אבל כדרכם של מנגנוני טכניים הם יוצרים מציאות שמעוררת מחשבות ואולי הם יכולים להעניק לנו תובנות חדשות.

בואו נבחן את המרכיבים של 'עיבור השנה'.

ראשית נשים לב לשם – 'שנה מעוברת'. ייתכן שמקור השם קשור לשורש עב"ר, מלשון תזוזה, ואולי הכוונה היא שזו שנה שמזיזה את הזמן. אבל אנחנו כמובן תוהים על המשמעות המקובלת של המילה כהיריון (שייתכן שגם 'התעברות' קשורה למעבר, אך לא כאן המקום להאריך בכך), ועל הקשר שלה לשנה שבה נוסף חודש אחד. ניתן כמובן לדבר על ההתמלאות המתרחשת בהיריון, בדומה להתמלאות השנה, אבל אי אפשר שלא לתהות, מהו אותו 'ולד' הטמון בשנה המעוברת, ומתי הוא ייצא לאוויר העולם? מי הוא אותו 'עוּבָּר' בכרסה של השנה המעוברת?

שנית, מעניין לחשוב בהקשר של מלאוּת, העולָה בדעתנו כאשר אנחנו חושבים על המילה 'מעוברת' – דווקא בריקנותו של חודש אדר א'. זהו חודש נטול מועדים מיוחדים. ומה על ילידי החודש הזה, שאם נולדו בדיוק בשנה מעוברת לא יודעים מתי חוגגים את יום הולדתם? כאילו נולדו בזמן שאינו זמן, בריק שחוזר מפעם לפעם בפעימות שאינן קבועות.

וכאן אולי מעניין גם להתבונן בביטוי 'סוד העיבור'. כי הרי לשנים המעוברות יש מחזוריות קבועה – שבע פעמים ב-19 שנים – אך ההפרשים בין השנים אינם אחידים, ולכן, אותו מחזור נחשב ל'סוד' למרות שהוא גלוי וידוע כבר דורות רבים (יש ויכוח מתי נקבע הלוח הקבוע או 'סוד העיבור').

אז יש לנו היריון שאולי אינו היריון; זמן שאינו זמן; חודש ריק המסמל את המלאוּת השנתית; ומחזור קבוע וגלוי שהוא סוד.
מחזור השנה, חילופי העונות, המועדים, החוזרים שנה אחרי שנה, יוצרים לנו קצב קבוע של שינוי. כולנו יודעים שאחרי הקיץ החם יגיעו הימים הקרירים והנעימים, ושמיד אחרי חנוכה מתמלאות החנויות בפירות יבשים, ושבכל שנה פורחות הכלניות באמצע החורף והרקפות בסופו, וגלגל השנה חוזר ומסתובב בשירים, בתפילות, בפריחה ובמזג האוויר.

ואולי חודש אדר א', החודש הריק, מאפשר לנו לעצור רגע, לצאת אל מחוץ לזמן, אל מחוץ לגלגל השנה המסתובב, לשאוף אוויר לרגע בנחת, מבלי שאף מועד ממועדי השנה יתרגש עלינו ויחייב אותנו לאכול ולשתות ולקנות ולשמוח. סתם לקחת פסק זמן כדי להצליח לדייק את עצמנו ולחזור למקום הנכון – להתחלה של השנה החדשה (על פי לוח השנה המקראי). לחזור אליה חדשים, ללדת ביחד עם השנה המסתיימת את הזמן החדש.

בדיוק כמו שתינוק חדש נולד – לרוב בני האדם הוא אינו אלא עוד תינוק, כמו מיליוני התינוקות הנולדים סביבו; אך להוריו ולמשפחתו הוא עולם מלא וחדש ומיוחד וחד פעמי. כך גם השנה המגיעה אחרי השנה המעוברת, זו השנה הנולדת באביב, בדיוק בזמנה ובמועדה. לכאורה דומה היא לכל שאר השנים שקדמו לה, אך עבורנו היא יכולה להיות עולם מלא וחדש ומיוחד וחד פעמי.

רוצים ללמוד עוד?
נשלח לכם קישור למאמר הבא

מהמאמרים האחרונים שלנו

"כל המחלה…לא אשים עליך"/ שרה עברון

 אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: שירת הים, שמות ט"ו אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה

קראו עוד »

"לספוד לשרה ולבכתה"/ שרה עברון

" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה

קראו עוד »