לגול את האבן מעל פי הבאר/ שרה עברון

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ  וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ (בראשית כט,י).

רש"י ורמב"ן (בפירושו הראשון) מתייחסים לכוחו הפיזי הגדול של יעקב, כפשוטו:

רש"י: וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול.

רמב"ן: יאריך הכתוב בסיפור הזה להודיענו כי 'קֹוי ה' יחליפו כח' (ישעיהו מ', לא) ויראתו תיתן עוז. כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עייף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלושה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים, כולם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל.

גלילת האבן מעל פי הבאר, הפכה לתמונה מעוררת השראה. האבן הכבדה המונחת על פי הבאר דורשת את כוחם של הרועים כולם יחד במאמץ משותף, על מנת להשקות את העדרים. יעקב – עושה זאת לבדו. הוא רואה את רחל וגולל את האבן מפי הבאר. כוחו של איש אחד נרגש ומתאהב, הוא רב ועצום ככוחם של כל הרועים יחדיו.

מדרש רבה דורש את הסיפור בשבע דרשות שונות, סמליות, המתייחסות לעתידו של עם ישראל ומנהיגותו, והרמב"ן מוסיף לפירוש הפשט שהובא לעיל  גם פירוש סמלי על דרך הסוד.

אלחנן סאמט (המפגש על הבאר), מראה שהמילה באר מופיעה שבע פעמים בפסוקים ב'- י' מתוכן ארבע פעמים בליווי המילה אבן. "הקושי לגלול את האבן מעל פי הבאר והצורך לגבור עליו הוא העניין המרכזי ביותר בסצנה זו".

רחל המשוררת, המתארת את המעשה הציוני של התיישבות בארץ ישראל באמצעותו, חוזרת לתמונה של קבוצת הרועים:

כאן על פני האדמה / רחל

כאן על פני האדמה – לא בעבים, מעל –
על פני אדמה הקרובה, האם;
להעצב בעצבה ולגיל בגילה הדל
היודע כל כך לנחם.
לא ערפילי מחר – היום המומש ביד,
היום המוצק, החם, האיתן;
לרוות את היום הזה, הקצר, האחד,
על פני אדמתנו כאן.
בטרם אתא הליל – בואו, בואו הכל!
מאמץ מאוחד, עקשני וער
של אלף זרועות, האומנם יבצר לגול
את האבן מפי הבאר?  

עבודת האדמה שהיא עבודת היום הזה, הקצר האחד, דורשת מאמץ שהיא מגדירה כעבודת הקבוצה כולה, עבודה משותפת. היא מתארת ומהללת את המאמץ המשותף, ואת המעשים כאן ועכשיו בתוך המציאות שרק בכוחם תבוא גאולה.

התנועה הציונית במאה הקודמת, אמצה את שירה של רחל המשוררת, שאולי מזדהה עם בת דמותה התנכית רחל אמנו, כביטוי לתמצית הציונות – על כתפי האנשים מונחת המשימה, כאן ועכשיו, בהתיישבות ועשייה אנושית. מציאות חיינו היום, בה מים זורמים בברזים או נמזגים ממתקני "בר" לכוסות פלסטיק, התרחקה עד מאד מתמונת העדרים והרועים ליד הבאר. עם זאת, עוצמתו של הסיפור מפרשת השבוע לא פגה עבור כל מי שגדל עליו ומכירו. האתגר של כל המחנכים במאה ה-21 הוא יכולתנו לתרגם את התמונה הזו על ריבוי משמעויותיה ומטעניה, לעולמם של המתחנכים היום, ולדאוג לכך שתהיה משמעותית עבורם לא פחות משהייתה לכל הדורות שקדמו להם. לגול את האבן מעל פי הבאר, ולהביא את המים לדור הבא.

רוצים ללמוד עוד?
נשלח לכם קישור למאמר הבא

מהמאמרים האחרונים שלנו

"כל המחלה…לא אשים עליך"/ שרה עברון

 אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: שירת הים, שמות ט"ו אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה

קראו עוד »

"לספוד לשרה ולבכתה"/ שרה עברון

" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה

קראו עוד »