"כל המחלה…לא אשים עליך"/ שרה עברון

 אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר

אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:

שירת הים, שמות ט"ו

אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה

וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו

כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָֹה רֹפְאֶךָ:

הרפואה במי מרה, שמות ט"ו

לומדים, ולומדות, ידידות וידידים, וכל באי ובאות מרכז הרצוג וצהלי,

שלום לכם,

חג הפסח השנה, אינו רגיל. אמות הסיפים בעולמנו נעות, ואנו יחד איתם.

פסח הוא חג היציאה לחירות, חג הולדת עם ישראל כעם, כציבור, כקבוצה. ואנו השנה, יושבים בבתינו, בדד ככל האפשר, על מנת לשמור על החיים, כיחידים ומשפחה, כעם וכעולם.

כמו בזמן הציווי לבני ישראל בסיפור "מי מרה", אנו נקראים להישמע להוראות ולחוקים, כדי להיות שמורים. כדי לקבל את הברכה: "אני ה' רופאך". איננו מתכנסים במסגרות הרחבות וחוגגים את המשפחתיות הגדולה.

איזו השראה נוכל לקבל מהמסורת היהודית כשנחוג את חג החירות, בעודנו "שבויים ב ד' אמותינו"?

אני רוצה להציע את הפרשנות, המושג עצמו, פרשנות, הנותן פשר מחודש ומשמעות לעשייה, גם אם במבט חיצוני המציאות נדמית הפוכה ורחוקה שנות אור מהאידיאל הנשגב.

אנו מפרשים בימים אלה, ברמה עולמית, ולא רק מקומית את המושגים של קהילה וקשר, ולומדים שפות חדשות של תקשורת, קהילה, סיוע רגשי וחברתי.

ביצירה הקולנועית המרהיבה "נסיך מצרים", בתמונות המתארות את רגעי הגאולה, שמים היוצרים בפיה של מרים הנביאה, את שירת הגאולה. מרים מתחילה את שירתה בקול בודד וצלול, אט אט מצטרפים אליה קולות נוספים, תחילה בהיסוס, ואחר כך, בבטחה, ועולה שירת תפילה במקהלת ענק.

לי תפילה בלב, לא ברור אם יש מקשיב

משאלה נושאת תפילה נשלחת למרום

למרות כל הכאב וכל הסכנות סביב

הרים הדפנו בלי שכלל ידענו איך ללחום

יקרו הרבה נסים, למאמין

ואם נמתין

נשיג אותם

מלים וצלילים המחברים בין רחוקים ומקרבים אותם, כמו שירת המרפסות בערים,  כמו קבוצות הזום המחברות בין רחוקים . נכון, אנו לא נפגשים פיזית, אבל הימים הללו, כמעט מכריחים אותנו ללמוד שפות חדשות של קשר, ודרכים חדשות לבניית וחיבור קהילות. מפרשות מחדש במעשים את המושגים המוכרים.

הקורסים אמנם סגורים כעת, אך אנו שולחים שיעורים קצרים, מאמרים, וברכות ככל יכולתנו.

חניכות צהלי, וצוותן המסור, מפעילות למידה ופעילות מרחוק בכל העוז.

אנו ממתינים לשוך המחלה, מתפללים לרפואת החולים, ולרגע בו נוכל לחדש את פעילותנו בבטחה.

אני מאחלת לכולכם, ביחד עם עם ישראל וכל יושבי תבל,

ימים של בריאות, וחסד ורחמים,

ימים של גאולה מצרת המחלה, וצמיחה אביבית וקיצית, עם כל הכוחות והתובנות שנלמד כעת

שרה