קרבן פסח בזמן הזה/ הרב אילעאי עופרן


בשנים האחרונות נשמע ברמה קולם של אלו הפועלים במרץ לכינונו המחודש של בית המקדש השלישי בירושלים. כחלק מפעילות זו, אנו עדים לניסיונות ולכוונות לחדש את עבודת הקרבנות בימינו. ערב פסח, הוא שעתם הזוהרת של בעלי עמדה זו, שכן לדידם, כבר בפסח השתא, יכולים אנו לזכות לאכול מן הזבחים ומן הפסחים וזאת אף אם לא נזכה עד אז לביאת גואל צדק, מהרה ייגלה…

בראש ובראשונה יש לציין כי נושא זה נתון במחלוקת הפוסקים. רוב מניינם ובניינם של פוסקי ההלכה, דחו את האפשרות להקריב את קרבן הפסח בימינו מכל וכל. זאת ועוד, לדעת הרב אליעזר ולדינברג (מחשובי הפוסקים בירושלים במאה ה-20) אף הפוסקים שכתבו כביכול להתיר הקרבת קרבן פסח בזמן הזה, כתבו כך "בבחינת דרוש וקבל שכר", אך לא העלו בדעתם להורות כן למעשה. עם זאת, לא אכחד כי קיימת בספרות ההלכה דעה הנוטה להתיר ואף לחייב הקרבה שכזו.

על אף חשיבותו ומרכזיותו של הדיון ההלכתי בסוגיית הקרבת קרבן הפסח בימינו, דומני שאין זהו לב העניין. הפעילות לחידושו של קרבן פסח קשורה בטבורה לפעילות למען בניית המקדש, פעילות שכאמור "צברה תאוצה" בשנים האחרונות. רבים הם התועים והטועים, הסוברים כי חסרונו של בית המקדש בעולמנו הינו חסרון ארכיטקטוני. רבים הם הגופים, המוסדות והמכונים העוסקים ב"הכנות" לבניית בית המקדש. הללו מבצעים מדידות על הר הבית והללו מכשירים כהנים לעבודה, אלו יוצרים את כלי המקדש ואלו מגדלים בהמות לקרבן. הצד השווה שבהם הינו כילוי המשאבים על העיסוק בצד הטכני והמעשי והתעלמות כמעט מוחלטת מתיקון המידות, האדם והחברה שאמור להיות שלב מקדים לבניין הגשמי. חורבן הבית, כך אומרת הגמרא במסכת יומא, איננו תקלה מקרית ומצערת אלא קריאה רמה לתיקון המידות: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות. מקדש שני מפני מה חרב? מפני שנאת חינם".

בחדשות הבוקר שמעתי שגם היום עצרה המשטרה ראש ארגון פשע כלשהו בעוון מעשי הרצח הרבים שביצע. במבזק הצהרים שמעתי כי בית המשפט גזר את עונשם של כמה עברייני מין אכזריים. בחדשות הערב נוכחתי בסגידה לאלילי הספורט, הרוק והבידור, ובמהדורת חצות ראיתי כיצד מלבים פוליטיקאים להבות של שנאת אחים במסגרת המסע להרכבת הממשלה. בליבי חשבתי, האם הפנמנו את המסר שבחורבן עד שאנו באים להשיב את העבודה לירושלים?

חוששני כי הקרבת קרבנות מתוך מציאות של שחיתות ועוול, רשע ופשע אינה אלא שיבה לחזון הפורענות של הנביא ישעיהו, השואל את אנשי ירושלים המושחתים הבאים בחג להקריב קרבנות בבית ה': "למה לי רוב זבחיכם?" ומטיח בהם "חודשכם ומועדכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח!" קריאתו הרמה כי "ציון במשפט תיפדה, ושביה בצדקה", מהדהדת באזני כאשר רואה אני את הבהמות המוקדשות לקרבן.

אכן, חובה וזכות היא להקריב את קרבן הפסח ואף מצוות עשה מן התורה לבנות את בית הבחירה. אך בנייה זו איננה מתחילה בשחיטת בהמות או במכרז קבלנים אלא בחינוך, בעשיית חסד, ביראת שמים ובאהבת חינם. גופים העוסקים בצדקה וחסד, המסייעים לנפגעי תקיפה מינית, התומכים בנכים ובחולים ועוד שכמותם הם הראויים יותר מכל לכינוי "התנועה לכינון המקדש". פתיחת/סגירת תפריט: Yoast SEO

Yoast SEO