מבוא:
סיפור השלכת יוסף אל הבור ומכירתו למצרים הוא מהסיפורים הדרמטיים המקרא. על-אף מרכזיותו בספר בראשית אין הסיפור חוזר או מאוזכר בצורה מפורשת פעם נוספת במקרא. בעבודה זו נתחקה אחר הדים של המסורת על יוסף המושלך אל הבור במקרא ובמקורות מאוחרים יותר. יתר על כן, אנו ננסה להוכיח שהבור אליו הושלך יוסף "מתגלגל" אל אירועים נוספים שקורים באזור דותן או בבורות אחרים ומהווה מעין ציר לעלילות נוספות. במשך השנים רוכש הבור, על גלגוליו השונים, מוניטין כמקום עלייה לרגל וכמקום קדוש. נראה לנו שהתופעה של הערצת המקום שמגיעה לשיאה אצל נוסעים בימי הביניים, החלה בצורה זו או אחרת זמן רב לפני כן ושורשיה נטועים אף במקרא עצמו.
1. בור המים ובור האסורים
מוטיב הירידה אל הבור חוזר בסיפור יוסף גם מחוץ לסיפור מכירתו של יוסף. סיפור ירידתו של יוסף ממעמד בכיר בבית פוטיפר: "ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו" (בראשית לט:ד) ועד נתינתו אל בית הסוהר (שם:כ) מחקה במידת מה את ירידתו ממעמד בכיר בבית אביו ועד לשילוחו אל הבור.
ניתן להדגים את ההקבלה בטבלה הבאה:
| בראשית לז | בראשית לט | |
| יחס מיוחד | וישראל אהב את יוסף מכל בניו (ג) | וימצא יוסף חן בעיניו (ד) |
| הביטוי ליחס | ועשה לו כתנת פסים (ג) | ויעזב כל אשר לו ביד יוסף (ו) |
| הכרה עצמית | והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו (ז-ח) | איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה (ט) |
| ראשית המעשה | וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. (יב) | ויהי כהיום הזה, ויבא הביתה לעשות מלאכתו. (יא) |
| טעייה | וימצאהו איש והנה תועה בשדה. (טו) | … ואין איש מאנשי הבית שם בבית. (יא) |
| התפשטות | ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו. (כג) | ותתפשהו בבגדו… ויעזב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה. (יב-יג) |
| הסימן | ויקחו את כתנת יוסף… ויטבלו את הכתנת בדם. (לא) | ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו. (טז) |
| העונש | לכו ונהרגנו ונשלכהו אל אחד הברות (כ) | ויקח אדני יוסף אתו, ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסירי המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר. (כ) |
| ההשגחה | … והבור ריק אין בו מים. (כד) | ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. (כא) |
למרות ההקבלה היפה בתוכן שמודגמת בתשעה מוטיבים מקבילים, אין ולו מילה משותפת אחת שמסייעת ביצירת אנאלוגיה ספרותית. גם "הזדמנויות" לכאורה שעמדו בפני המחבר "מוחמצות": הפועל "אהב" מול "מצא חן", "כותנת" מול "בגד", "בור" מול "בית האסורים", "ונשלכהו" – "ויתנהו". לעומת זאת מקפיד המחבר ליצור הקבלה בין עלייתו של יוסף בתחילת הפרק ועלייתו בסוף הפרק, בבית האסורים, במילה אחת – "מצליח" (לט:ב, ג, מול כג).
האנאלוגיה נעשית אכן בידי גיבור הסיפור – יוסף, בדבריו אל שרי פרעה: "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" (מ:טו). יוסף סומך ומשווה את סיפור מכירתו לסיפור נתינתו בבית האסורים ומכנה לשם כך את בית האסורים בשם בור. נראה אפוא, שמוטיב עלייתו ונפילתו של יוסף חוזר פעמיים, עם מקבילות תוכניות רבות, בבית אביו ובבית פוטיפר. האנאלוגיה הספרותית היחידה בין שני סיפורי העלייה והירידה היא המילה "בור", שמושמת בפי הגיבור במשפט מסכם בו הוא משווה את שתי האפיזודות בחייו לקראת יציאתו מהבור לגדולה ולשליחות.
2. בור בית עקד כבורו של יוסף
מרד יהוא (מלכים ב ט:א – י:כח) מתואר כמרד עקוב מדם בו מחוסל כל בית אחאב כמילויו של דבר האל ביד נביאיו (ט:ז-י, כה-כו, לו-לז; י:י, יז, ל). המרד מתואר באריכות רבה ומעוצב בצורה דרמטית ביד סופר אמן (מונטגומרי 1951, 399, קוכמן, 1994). יש חוקרים שסבורים שהוא נכתב ברובו המכריע בידי מספר אחד (גונקל, 1924, 67-94, אופנהיימר, 1973, 250, כוגן ותדמור, 1988, 118), אחרים רואים בו סיפור מורכב אך גם הם מתרשמים מהאותנטיות שלו ומרמתו הספרותית (גריי, 1964, 537, רופא, 1983, 72-73). ביחס להערכת דמותו של יהוא ניתן להבחין בין שתי גישות:
- חוקרים שסבורים שהסופר (או הסופרים) מבקר את יהוא על הדם הרב ששפך, על נטייתו לתלות את הרצח באחרים (למשל י:ט), ועל הצטיירות התנהגותו כמקיאבליזם – שימוש ציני בדת כמכשיר פוליטי להכשרת השימוש באלימות ברוטאלית (אופנהיימר, 1973, 263-258).
- סופרים שרואים בביקורת זו צדקנות של קורא מודרני שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסתו של המחבר. (גונקל, 1924, 92, תדמור, 1958, רופא, 1983, 72-73).
אחד הסיפורים שבולט באכזריותו הוא סיפור הרצח של אחי אחזיהו (י:יג-יד). בדרכו לשומרון, בירת ישראל, פוגש יהוא במקרה את אחי אחזיהו – "ויהוא מצא את אחי אחזיהו". יהוא אינו מכירם ושואל אותם "מי אתם". הסופר טורח ומדגיש את מקריות הפגישה ואת האנונימיות לכאורה של אחי אחזיהו. האחים עונים שהם יורדים "לשלום בני המלך ובני הגבירה". המילה "שלום" היא מנחה בסיפור כולו (ט:א-י:כח) ומופיעה בו שבע פעמים (ט:יא, יז, יט, כב, לא; י:יג). תפקידה להדגיש את ההבדל בין יריביו של יהוא שמבקשים שלום ובין יהוא ששולל את השלום – "מה… שלום" (ט:יח, יט, כב). גם תגובתו "תפשום חיים" ותיאור הריגתם כשחיטה מדגיש את אכזריות המעשה.
סיפור מרד יהוא רצוף באנאלוגיות. דוגמה לכך היא האנלוגיה הגלויה שמושמת בפי איזבל "ותאמר: השלום זמרי הורג אדניו" (ט:לא). אנאלוגיה נוספת ניתן לראות בין הסיפור על רצח בני אחאב (י:א-י) ובין סיפור אבימלך (שופטים ח:ל; ט:א-ה, יח). רצח בני אחאב מושווה לרצח בני גדעון בידי אבימלך (רופא, 1983, 73). בכך מושווה יהוא לאבימלך בידי המספר כפי שהושווה לזימרי בידי איזבל. נראה שהמחבר מייחל שיהוא יסיים את מנהיגותו בדומה לשני המלכים.
גם סיפור מכירת יוסף ויותר מכך, הבור שאליו הושלך יוסף, מהווים השראה לאנלוגיה עבור מחבר סיפור יהוא וסיפור הרצח של אחי אחזיהו:
| מלכים ב ט:יב-יד | בראשית לז |
| "… הוא בית עקד הרועים בדרך" (יב) | "… איפה הם רועים" (טז) |
| "… ויהוא מצא את אחי אחזיהו" (יג) | "וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן" (יז) |
| "… אחי אחזיהו אנחנו ונרד לשלום" (יג) | "לך נא ראה את שלום אחיך…" (יד) |
| "ויאמר תפשום חיים" (יד) | "אל תשפכו דם" (כב) |
| "…וישחטם" (יד) | "וישחטו שעיר עזים" (לא) |
| "… אל בור בית עקד" (יד) | "השליכו אותו אל הבור הזה" (כב) |
ההשוואה בין שני הסיפורים מראה שש נקודות דמיון בתוך שני פסוקים. לנקודות אלה יש להוסיף נקודה חשובה נוספת והיא המיקום הגיאוגרפי. אבסביוס (אונימסטיקון 56, שורה 26) מזהה את המקום כ"בית קד" ואילו אלט מציע שמדובר ב"בית רעאי" – שניהם משני צידיו של עמק דותן (קנאל, 1954).
נראה אפוא, שמחבר הסיפור על רצח אחי אחזיהו שהוא לדעתנו המחבר של מרד יהוא, קיבל השראה מהסמיכות הגיאוגרפית שבין מקום הרצח של אחי אחזיהו ובין דותן בה מתרחש סיפור מכירתו של יוסף. הסמיכות הגיאוגרפית היא שהביאה ליצירת האנאלוגיה בין הרצח של האחים התמימים ובין הסיפור בו יוסף כמעט נרצח ומושלך לבור (ודוק – על פי התוכנית הראשונית גוויית יוסף הנרצח הייתה אמורה להיות מושלכת אל הבור, בראשית לז:כ). ההבדל בין הסיפורים הוא שבבראשית יוסף מושלך חי אל הבור ובמרד יהוא אחי אחזיהו נשחטים ומושלכים אל הבור. הבדל זה מעצים את הביקורת כלפי אכזריותו של יהוא על דרך הניגוד.
את הרעיון לפיו סמיכות גיאוגרפית מספקת השראה לסיפורים דומים או למעשים דומים ניתן לראות גם בדוגמאות הבאות:
- למרות שאיש לא ידע את מקום קבורתו של משה, הרי מצוין שנקבר בערבות מואב (דברים לד:ו, ח). כמוהו, אליהו שעולה בסערה השמיימה מנגד ליריחו, ממזרח לירדן (מלכים ב ב:טו), מסיים את חייו במקום סמוך. אין לנו מידע ישיר על מקום קבורתו של אלישע אך הכתוב מציין ש"גדודי מואב יבואו בארץ בא שנה" (מלכים ב יג:כ). נראה שמחבר הפסוק ניסה ליצור חוט מקשר בין שלושת המנהיגים הפלאיים: משה, אליהו ואלישע, שעצם מותם או הסתלקותם הוא לפלא, בעזרת הסמיכות הגיאוגרפית – מערבית לירדן, מול יריחו.
- בהקשר למקום גבעה שבבנימין, מנותחת גופת הפילגש (שופטים יט:כט) ומנותח צמד בקר (שמואל א יא:ז) ובשני המקרים נשלחים הנתחים בכל גבול ישראל ומזעיקים את איש ישראל.
- בסמוך לבית אל בוכים על דבורה מינקת רבקה (בראשית ל:ח) ובוכים על ההפסד לאיש בנימין בקרב (שופטים כ:כג, כו).
הבור שאליו מושלך יוסף אינו מוזכר במקרא מחוץ לבראשית. גם סיפור מכירת יוסף אינו מוזכר שנית במקרא.
אמנם, גם מסורות אחרות מבראשית כמעט שאינן מוזכרות ביתר המקרא. הסיפור הטרגי על קבורתה של רחל מחוץ למערת המכפלה (בראשית לה:יט-כ; מח:ז) אינו מוזכר במקרא מחוץ לספר בראשית אך מקום קבורתה מוזכר באקראי כציון דרך: "בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קברת רחל בגבול בנימין בצלצח" (שמואל א י:ב). מערת המכפלה לעומת זאת, איננה מוזכרת כלל מחוץ לספר בראשית אך סיפור קנייתה משמש לאנאלוגיה ברורה בתיאור קנייתו של גורן ארנן בדברי הימים א כא:כא-כה (בראון, 1986, 218).
אנו נטען אפוא, שכפי שסיפור מערת המכפלה ידוע לסופרים מאוחרים ושימש לאנאלוגיה ספרותית למרות שהוא אינו מאוזכר מפורשות מחוץ לבראשית כך גם סיפור מכירת יוסף שימש למחבר הסיפור על מהפכת יהוא השראה לאנאלוגיה ספרותית. יתכן אף שהבור שאליו הושלך יוסף שימש כבר בימי המקרא כציון דרך כפי ששימש קברה של רחל.
3. הבור במצפה:
בור אחר אליו מושלכים מומתים הוא הבור במצפה. לאחר רצח גדליה, ביום השני, שוחט ישמעאל בן נתניה שמונים איש משכם, שלו ומשומרון, שמביאים מנחה אל בית ה' וסרים אל המצפה אל גדליה (ירמיה מא:א-י). השחיטה אל תוך הבור מזכירה את סיפור יהוא ואחי אחזיהו (הופמן, 2001, 723), אך הכיוון הגיאוגרפי הוא הפוך – הרוצח הולך צפונה והנרצחים דרומה. המיוחד בבור הוא שהוא ידוע זה מכבר – הוא הבור שעשה המלך אסא מפני בעשה מלך ישראל (ירמיה, מא:ט).
אין נראה לנו שמדובר באותו בור של יוסף (גם ברמה הספרותית), אלא באותו מוטיב שעל פיו בור משמש כבור הריגה ומושלכים אליו גופות הנרצחים. החשיבות היא דווקא ב"זיהויו" של הבור כבור מימי אסא. הסיפור מתעד בור מסומן וידוע מני קדם שקשור למאורע מסוים. יתכן אפוא שהבור במצפה יכול להעיד על הבור בבית עקד הרועים ולחזק את האפשרות של זיהוי הבור בבית עקד עם בורו של יוסף.
4. אזכורים נוספים של בורות במקרא:
במקרא מוזכרים בשמותיהם 4 בורות נוספים:
- הבור הגדול אשר בשכו (שמואל א יט:כב). בור זה נמצא באזור העיר רמה.
- בור הסירה (שמואל ב ג:כו). שם מקום מצפון לחברון על שם בור כלשהו.
- הבור אליו השלח ירמיהו (ירמיה לז:טז; לח:ו, ז, ט, י, יא, יג).
- הבאר הגדולה שבבית זית (מקבים א ז:יט). בקחידס מגיע לירושלים, כורת שלום עם קהל הסופרים ועם החסידים שבירושלים, ולאחר מכן הוא מפר את הברית וממית שישים איש. משם הוא עובר לבית זית, אוסף את הנמלטים ממחנה ישראל ושוחט אותם אל הבאר הגדולה.
לא נראה קשר ברור בין כל הבורות אך נראה שלזיקה החזקה שמצאנו בין בראשית לז ומלכים ב י:יב-יג ניתן להוסיף גם את הסיפור סביב בור הסירה ואת הסיפור על בקחידס, כפי שמשקפת טבלת ההשוואה:
| הנושא | בראשית לז | שמואל ב ג | מלכים ב י | מקבים א ז |
| שליחות | "וישלחהו מעמק חברון" (יד) | "וישלחהו" (כג) | "וישלח אותו" (ט) "וישלח מלאכים" (יא) | |
| שאילת שלום | "ראה נא את שלום אחיך ואת שלום הצאן" (יד) | "וילך בשלום" (כג) | "ונרד לשלום" (יג) | "ואל אחיו בדברי שלום" (יא)"ויבקשו מהם שלום" (יג) |
| אחים | "את אחי אנכי מבקש" (טז) | "עשהאל אחיהם" (ל) | "אחי אחזיהו" (יג) | "ואל אחיו" (יא) |
| מרמה | "ואמרנו חיה רעה אכלתהו" (כ) | "כי לפתתך בא" (כה)"לדבר אתו בשלי" (כז) | "מרמה אחזיהו" (ט:כג) | "במרמה" (יא) |
| שפיכת דם | "אל תשפכו דם" (כב) | "ודמם שפכו" (יז) | ||
| שחיטה | "וישחטו שעיר עזים" (לב) | "וישחטום אל בור בית עקד" (יד) | "וישחטם אל הבאר הגדולה" (יט) | |
| הבור | "וישלכו אותו הברה" (כד) | "וישיבו אתו מבור הסרה" (כו) | "וישחטום אל בור בית עקד" (יד) | "וישחטם אל הבאר הגדולה" (יט) |
כפי שעולה מטבלת ההשוואה, יש מוטיבים חוזרים בארבעת הסיפורים (הבור, האחים, שאילת השלום ואלי אף המרמה) ויש מוטיבים שמשותפים רק לחלק מהסיפורים, אך בכל הסיפורים עולה מוטיב מרכזי: רצח במרמה של אדם המבקש שלום. לכך ניתן לצרף גם סיפור חמישי, סיפור הבור במצפה (ירמיהו מ"א) אף שלא מצאנו בו קווים ספרותיים מקבילים. דווקא הבור משמש לכמה פנים: הוא משמש מחסה לאבנר, הוא משמש מקום המתה או מעין קבר עבור אחי אחזיהו בסיפור יהוא, ישמעאל בן נתניה ובקחידס, ואילו בסיפור יוסף הוא משמש לשתי פנים; מקום המתה "לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות… (בראשית לז:כ) או כמקום הצלה "אל תשפכו דם, השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו" (שם, שם:כב).
5. דותן – דות:
יתכן ומקור שמה של דותן הוא מהשם "דות" – בור, השערה שמתחזקת מזיהויו של אשתורי הפרחי (המאה ה-14) את דותן עם המקום דותא (מזר, 1954). אבן שושן סובר שמקור שם העצם דות הוא מארמית – חדות. בן יהודה מציין ש"לא נודע מקורו". העובדה שהמסורת מספרת על דתן ואבירם שנבלעים באדמה יכולה הייתה אולי לחזק את הרעיון שבשני המקרים יש דרשת שם של דות-בור שקושרת בין הבורות לשם העיר ושם האדם.
לסיכום:
סיפור בורו של יוסף אינו נזכר במקרא מחוץ לסיפור מכירת יוסף – בבראשית ל"ז. אל אף זאת, הדיו של הסיפור חוזרים בזיקה חזקה בסיפור בור בית עקד. אנו משערים שסמיכות המקום הגיאוגרפית היוותה מאיץ להיווצרותה של האנאלוגיה אם לא המניע המרכזי. אם אכן השערתנו נכונה הרי שבתודעת האנשים נשאר בור פתוח ומאיים באזור דותן. היווצרותן של מסורות מאוחרות המזהות בור זה, בצד מסורות אחרות, כגון זו המזהה בפירוש את קבר רחל כבר במקרא, מביאה אותנו להשארה שהמסורת המעבירה מדור לדור זיהוי של בור יוסף חוזרת אל ימי המקרא.
את יתר הקשרים הספרותיים בין סיפורי הבורות במקרא אנו נוטים לייחס למוטיבים חוזרים סביב סיפור סטריאוטיפי של בורות הקושר אותם עם מרמה, הפרת ברית אחים ובגידה בשלום המסתיימת ברצח.
___________________________
רשימה ביבליוגרפית
א. רשימה עברית:
אבי יונה מ', 1954, "בור הסירה", אנציקלופדיה מקראית ב', טור 43, ירושלים.
אופנהיימר ב', 1973, הנבואה הקדומה בישראל, ירושלים.
הופמן י', 2001, ירמיה פרקים כו-נב (מקרא לישראל), תל אביב וירושלים.
כהנא א', 1937, מקבים א, הספרים החיצונים כרך שני, ירושלים.
ליונשטם ש"א, 1954, "דתן", אנציקלופדיה מקראית ב', טור 773-774, ירושלים.
מזר ב', 1954, דתין דֹתן, אנציקלופדיה מקראית ב', טור 772-773, ירושלים.
קוכמן מ', 1994, 70-71, בתוך בוסתנאי ע' וקוכמן מ' עורכים, מלכים ב' עולם התנ"ך, תל-אביב.
קנאל ב', 1954, "בית עקד, בית עקד הרעים", אנציקלופדיה מקראית ב', טור 97, ירושלים.
פרקי ר' אליעזר
רופא א', 1983, סיפורי הנביאים, ירושלים.
תדמור ח', 1958, יהוא, אנציקלופדיה מקראית ג', טורים 473-478, ירושלים.
ב. רשימה לועזית:פיסקה רגילה
Braun, R., 1986, 1 & 2 Chronicles, Word Biblical Commentary, Volume 14, Texas.
Ginsburger, M., 1903, Pseudo-Jonathan, Berlin.
Gray, J., 1964, I & II Kings, London.
Gunkel, H., 1924, Geschichten von Elisa, Berlin.
Kogan, M. and Tadmor, H., 1988, II Kings, The Anchor Bible, New York.
Montgomery, J. A., 1951, (ed. By H.S. Gehman), The Books of Kings (ICC), Edinburg.
Speiser, E.A., 1979, Genesis, The Anchor Bible, New York
