המופע של אדם וחווה/ ד"ר גבי ברזלי


"המופע של טרומן" כגרסה חדשה של תכנית המציאות "אדם חווה והתפוח"

 נתחיל מהסוף. למרות שהבמאי מנסה להניע אותו מכך, מחליט הכוכב של סידרת טלביזיה מצליחה ביותר לעזוב את הסדרה. הוא משתחווה בחגיגיות בפני קהלו הבלתי נראה ועוזב את הסט. אנשים בכל רחבי העולם, הצופים מרותקים במסכי הטלביזיה, פורצים במחיאות כפיים אדירות ובקריאות הקלה ושמחה. למרבית ההפתעה אף אחד לא כועס על הכוכב שהרס בעזיבתו את הסדרה האהובה עליהם, וממש כמו הצופים בטלביזיה גם כל הצופים בסרט מזדהים עם מעשהו של טרומן ברבנק ושמחים על עזיבתו. ואני שואל את עצמי, לשמחה מה זאת עושה? הרי סדרת הטלביזיה הייתה מקור של שמחה ונחמה לכל כך הרבה אנשים, לאורך כל כך הרבה שנים, ועכשיו הכול נגמר…

סרטו של הבמאי האוסטרלי פיטר וויר "המופע של טרומן"1 מספר על כוכב טלביזיה שאיננו יודע שהוא כזה. טרומן נבחר לחיות במרכזה של תוכנית ריאליטי אולטימטיבית העוקבת אחרי חייו מרגע לידתו, ואף לפני כן. אלפי מצלמות נסתרות הפזורות בביתו, במקום עבודתו ובעיר מגוריו עוקבות אחריו עשרים וארבע שעות ביממה, כבר שלושים שנה, אך הוא איננו מודע לכך כלל. טרומן חי בעיירה קטנה, שקטה וציורית ששמה סיהייבן (Sea haven), השוכנת על אי קטן. הוא מעולם לא עזב את האי כיוון שהוא פוחד ממים, ומובן שהוא איננו יודע שהעיירה כולה שוכנת בתוך אולפן טלביזיה ענק, שהשמיים שמעליו עשויים בטון, מזג האוויר נשלט על ידי מחשבים ובתוך הירח מצוי חדר בקרה שממנו עוקבים במאי וצוות טכנאים אחרי כל מעשיו.2 טרומן גם איננו יודע שכל אנשי העיר, כולל אימו, אביו ש"נפטר בילדותו", אשתו וחברו הטוב ביותר, הם שחקנים המקבלים משכורת על עבודתם, ושהוא הפתי היחיד בכל העיר.

חייו השלווים עד שעמום של טרומן מזדעזעים יום אחד כאשר הוא רואה בדרכו לעבודה אדם חסר בית הדומה דמיון מפתיע לאביו המת. כשהוא פונה אל אותו חסר בית בדברים מתעורר פתאום הרחוב שסביבו לפעילות. אנשים ממהרים לחסום את דרכו, ואחרים מעלים במהירות את חסר הבית על אוטובוס, שנהגו איננו שועה לצעקותיו של טרומן ונוסע מהמקום. תוך שניות ספורות חוזר השקט לרחובה של עיר, ורק טרומן המבולבל איננו מבין מה עבר עליו. מקרה זה, ומספר תקלות נוספות, מעוררות את טרומן להתחיל לפקפק באמיתות העולם שסביבו, התנהגותו הופכת לפחות ופחות צפויה והמצלמות מתקשות לעקוב אחריו.

מתברר שאין זו הפעם הראשונה שטרומן שם לב למוזרויות בעולמו. המצלמות החודרות לכול מקום מגלות לנו את סודו. בצעירותו הוא התאהב בסילביה, בניגוד לתסריט שייעד לו אישה אחרת, וזו נעלמה מחייו במפתיע, לאחר שניסתה להסביר לו שעולמו איננו אמיתי. האיש שהציג את עצמו כאביה דחה את ניסיונותיו של טרומן לברר היכן יוכל לפגוש בה שוב בטענה שהמשפחה נוסעת לפיג'י. מאז הוא מנסה להרכיב קלסתרון שלה באמצעות צילומי דוגמניות שהוא קורע מירחוני נשים, וחולם לנסוע לפיג'י בעקבותיה. בכל פעם שמתעוררת שאלה המטילה צל על שלוותו של טרומן ממהרים אנשי ההפקה למצוא הסבר כל שהוא, בדרך כלל מופרך למדי, ולפרסם אותו בעיתון המקומי. כך חוזר הכול לקדמותו, עד המשבר הבא…

 גן עדן בסיהייבן

אין ספק, טרומן חיי בגן-עדן. שכן מהו גן-עדן עליו מסופר לנו בפרקים ב-ג של ספר בראשית? זהו ביתם של אדם ואשתו כל עוד הם ילדים – ערומים ולא יתבוששו. מזונם מוכן להם בלי שיצטרכו לעמול עבורו, חייהם בטוחים עד כדי אשליה של חיי נצח, האל הטוב משגיח עליהם בכל עת והם אינם אחראיים על חייהם כלל. הדבר היחידי שנמנע מהם הוא הבחירה החופשית כיוון שבחירה מחייבת לקיחת אחריות. כך נמשכים חייהם של אדם ואשתו עד לשלב ההתבגרות בו אינם מוכנים עוד לקבל את המציאות כפי שהיא, ולהימנע מלאכול מפרי העץ רק משום שאלוהים ציווה על כך. ההיגיון האנושי שלהם וכול חושיהם הבריאים אומרים להם שהעץ טוב למאכל, ובסופו של דבר הם מעדיפים את החשיבה האנושית על פני הציווי האלוהי חסר ההיגיון.3

אך כאשר חוזר האל ודורש מהם דין חשבון על מעשיהם הם נוהגים כמו כל נער ונערה בגיל ההתבגרות ומטילים את האחריות על מישהו אחר. "זה לא אני זה הוא" הם טוענים, כול אחד בתורו. אך אלוהים איננו מוכן לקבל טענה זו, ההכרעה הלגיטימית שקיבלו אדם ואשתו לבחור בעצמם מה לעשות וכיצד לנהל את חייהם הופכת אותם ליודעי טוב ורע ומחייבת אותם לקחת אחריות על תוצאות בחירתם. זוהי אחריותם בין אם ידעו מה יהיו תוצאות בחירתם ובין אם לא. זוהי המשמעות של בגרות וחופש בחירה, איש לא ינהל עבורך את חייך, אתה אחראי להם לטוב ולרע. החיים המצפים לאדם ולאשתו אינם קלים והסבל מלווה את חייהם במקומות המהותיים ביותר עבורם, בלידת הילדים לאישה, ובעבודת האדמה לאיש. הבגרות מחייבת הכרה בזמניות של חיי האדם, הכרה בהיותו בן-תמותה. הבגרות מביאה לעיתים גם ליחסי היררכיה בין בני אדם, לשליטה או לתלות של אדם בחברו, ולדחף להשתחרר משלטונו של הזולת.

סיפור גן-עדן והאכילה מעץ הדעת טוב ורע איננו סיפור על חטא קדמון, הוא סיפור על התבגרות. אדם ואשתו לא נבראו בכדי לחיות בגן-עדן והצו האוסר עליהם לאכול מפרי העץ ניתן בכדי להעמיד אותם בפני הדילמה: האם לציית לצו האלוהי חסר ההיגיון או להפר אותו מתוך לקיחת אחריות על חייהם 4 נראה שאלוהים ציווה צו זה בכדי לאפשר לברואיו להפר אותו, כיוון שלא תיתכן בחירה חופשית ללא מרידה כל שהיא. כיוון שאם לא היה נאסר דבר, ולאדם ואשתו היה מותר לאכול מכול עצי הגן, לא היה גם דבר שיבדיל אותם מבעלי החיים האחרים שבגן. רק אם יבחר אדם להמרות את פי הוריו או מוריו, ולו רק פעם אחת, יהיה לאדם עצמאי הלוקח אחריות על בחירתו שלו. אך אם יבחר ללכת תמיד בתלם ולעשות כל מה שיאמרו לו, כיוון שכך אמרו, בודאי יהיה חסיד, אך בהכרח חסיד שוטה.

סיפור בריאת האדם לא מסתיים עם בריאת האישה בסוף פרק ב, אלא רק עם גירושם של אדם וחוה מגן-עדן בסוף פרק ג. ושוב, הגירוש מגן-עדן איננו עונש, את עונשם של האדם ואשתו גזר אלוהים עוד קודם לכן, הגירוש הוא תוצאה הכרחית של הבחירה החופשית. שהרי לא יתכן שיקיים אדם חיים עצמאיים ואחראיים בעודו גר בבית הוריו וסמוך על שולחנם. 'הילד בן שלושים', הוא כבר מזמן היה צריך לצאת אל העולם ולנהל את חייו בעצמו.

 העולם של טרומן

…למרות הנוחות והשלווה של חייו טרומן איננו מרוצה. הוא יוצא לחפש משמעות לחייו, לחפש הרפתקאות במקומות אחרים, ובעיקר הוא יוצא לברר מיהו המנהל את חייו ועוקב אחריו לכל מקום. כל אנשי העיירה, וכל צוות ההפקה הנסתר שבירח, ובראשם הבמאי הגאון כריסטוף, מתגייסים בכדי לנסות להרגיע את טרומן ולמנוע ממנו את גילוי האמת, אך הוא איננו מוותר ואף מצליח להתגבר על הפחד מפני מים שהוטבע בו בילדותו, בניסיונו לברוח מגן-העדן שבו הוא חי. בסופו של דבר, לאחר שכל הניסיונות לעצרו נכשלו וטרומן מצא את הדלת המוליכה החוצה מעולמו אל העולם האמיתי שבחוץ, נגלה אליו יוצרו, הבמאי שבירח, בקולו הרועם מן השמים. הוא מגלה לו את האמת ומבטיח לו חגיגית שהעולם שבחוץ איננו אמיתי יותר מהעולם שבפנים, אותם שקרים. רק שבעולם הטלביזיוני שנוצר עבורו הוא תמיד יהיה מוגן ובטוח. בשלב זה נתגלתה לטרומן כל האמת וכאן מגיע רגע ההכרעה האמיתי. שוב אין הוא מונע על ידי הרצון להכיר ולדעת את מה שאינני יודע, אלא עומד בפני הכרעה בין אפשרויות מוכרות וידועות – הכרעה ערכית נטו.

טרומן כאמור מכריע לטובת היציאה אל העולם המסוכן והלא מוכר שבחוץ, וכל הצופים, אלו שבתוך הסרט ואלו שמחוצה לו, מזדהים איתו ושמחים בבחירתו. אנו מזדהים עם רצונו של האדם להתמודד בעצמו עם קשיי הקיום, לפלס את דרכו שלו בחיים ללא כל רשת ביטחון. אנו מודעים לסבל ולסכנה שבדרך זו, אך לא היינו מוכנים לוותר עלייה אפילו תמורת הבטחה אלוהית של חיים בגן-עדן.

 הנחש

זמן רב התלבטתי בשאלה האם פירושו של פיטר וויר לסיפור גן-עדן הוא פירוש מודע, או שמה הוא מצוי רק בעיני הצופה? מצד אחד שמו של גיבור הסרט (טרומן – איש אמיתי), שמה של העיר (סיהיבן – גן-עדן שבים) ושמו של הבמאי (כריסטוף – האל הנוצרי) מעידים שהבמאי מודע להיותו פרשן מקרא. אך מצד שני חסרה לי מאד דמותו של הנחש, שבלעדיו סיפור גן-עדן איננו שלם. את עיני האיר תלמיד כיתה י"א בבית הספר היהודי בטוקומן – ארגנטינה. הוא גילה לי שאת תפקיד הנחש קיבלה סילביה, אהובתו הבלתי ממומשת של טרומן. היא זו שמנסה לגלות לו שעולמו מזויף, היא שרומזת לו על קיומו של עולם אחר פחות בטוח אך יותר אמיתי, ובמהלך הסרט היא גם מנהלת ויכוח קשה עם כריסטוף, בו היא מערערת על זכותו של הבמאי לנהל את חייו של טרומן, ומאשימה אותו שהוא כולא את גיבורו כאסיר. הדרך המיוחדת שבה חיבר וויר את דמות הנחש ואת דמות האישה מציגה תפיסה פרשנית מעניינת של הסיפור המקראי. הנחש לפי פירושו של וויר איננו דמות שלילית והפיתוי שהוא מציב בפני האישה לא נועד להכשיל אותה, אלא להפנות את תשומת ליבה למגבלותיו של גן העדן. הכול פה נוח ונחמד, הוא אומר לה, אבל האם זה מה שאת באמת רוצה?

פירושו הקולנועי של וויר לסיפור גן-עדן שונה מאד מהפרשנות המקובלת, ובייחוד מהפרשנות הנוצרית שזיהתה את הנחש עם השטן ואת בחירתה של האישה כחטא הקדמון. אך אם נחזור לקרוא את סיפור גן-עדן המקראי כפשוטו, ללא משוא פנים, נמצא שפירוש זה סביר ביותר ומתיישב היטב הן עם הסיפור עצמו והן עם התפיסה המקראית על חופש הבחירה ואחריות האדם למעשיו.


1. פיטר וויר (Peter Weir) יוצר סרטים מאז תחילת שנות השבעים. בין סרטיו היותר מפורסמים: גאליפולי (Gallipoli, 1981), העד (witness, 1985), ללכת שבי אחריו (Dead Poets Society, 1989) וגרין קארד (Green Card, 1990). בסרטיו הציג וויר עולם בעל חוקים וקודים ברורים של התנהגות, ובדיקת גבולותיו של עולם זה על ידי גיבור שאיננו מציית לקודים הקבועים או איננו מכיר אותם. זהו גם הנושא המרכזי במופע של טרומן (The Truman Show, 1998). 

2. הרעיון של הגיבור החי בעולם מלאכותי בו המציאות היא תוצאה של מניפולציה ושליטה, של הניסיון להגיע אל 'סוף העולם' ולצאת ממנו אל יקום אחר איננו חדש. על גילויים אחרים שלו בספרות ובקולנוע ועל משמעותו הפילוסופית והפסיכולוגית ראו למשל: סלבוי ז'יז'ק, מטריקס –האחר הגדול והמציאות הווירטואלית (תרגום: יאיר אור), הוצאת רסלינג 2003, עמ' 15-10.

3. על חוסר ההיגיון שבצו האלוהי, ועל חשיבות היותו צו חסר היגיון עמד בפרוט רש"ר הירש בפירושו לבראשית ב, טז.

4. פירוש דומה פרשו יהודה בר"ט, "החטא אינו חטא והעונש אינו עונש", עמודים 467 (תשמ"ה); ושמאי גלנדר, "סיפור גן עדן – ניסיון אחר", בית מקרא לט (תשנ"ד), עמ' 356-335.