אסתר – מאמבט "שֶׁמֶן הַמֹּר" ועד למנהיגות בשעת משבר/ ד"ר גילי זיוון


פורים הוא חג של "נהפוך הוא". חג של הפכים. גם גיבורת מגילת החג – אסתר עוברת מהפך דרמטי. אם נעקוב אחר דמותה של אסתר כפי שהיא נחשפת לעינינו במהלך סיפור המגילה נראה כי אסתר של ראשית המגילה היא אסתר פסיבית, צייתנית, בובת מריונטה שגברים בתפקידים שונים מושכים בחוטיה. 'תהי יפה ותשתקי' זה המסר שהיא מקבלת מהסביבה, והיא מפנימה היטב מסר זה. אולם בחלקה השני של המגילה אנחנו מגלים אתר שונה לחלוטין: היא אקטיבית, יוזמת, מתמרנת וזוכה למעמד של מנהיגה לא רק בעיני אחשוורוש אלא גם בין בני עמה.

איך מתרחש מהפך זה? כיצד הופכת אסתר מנערה כנועה וצייתנית לאשה אסרטיבית המגלה תושיה במקום שבו כולם נכשלו? כדי לענות על שאלה זו אני מזמינה את הקוראים לקרוא אתי מחדש את הפסוקים הידועים ולשים לב לגיבורת סיפורינו ושינוי הדרמטי שהיא עוברת.

אנו מתוודעים לראשונה לאסתר רק דרך מרדכי: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ … וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (אסתר, פרק ב', פס' 5-7 ).

אסתר מתוארת כ"יפת תאר וטובת מראה"- ללא התייחסות כל שהיא לתכונותיה. היא נלקחת על ידי מרדכי במות עליה אביה ואמה ואין אנו יודעים דבר על רצונה. גם בפסוקים הבאים, אסתר נלקחת לארמון המלך. האם שמחה? האם פחדה? האם עלה במחשבתה לסרב? אין לנו כל מידע. היא פסיבית לחלוטין ("וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ" "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", פרק ב' פס' 8 ו16). אין אנו שומעים את קולה בכל הפרק, היא נלקחת כחפץ לארמון (או ליתר דיוק להרמון) ושם עוברת סדרת טיפולים קוסמטיים.היא נושאת חן בעיני הגי שומר הנשים ובעיני כל רואיה, לא רק בגלל יופיה אלא גם בשל צייתנותה. בפרק ב', פסוק 10 אנו קוראים על צייתנותה למרדכי: "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד" וכך גם בפס' 20: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּו"ֹ. אך לא רק לדודה היא מצייתת גם להגי שומר הנשים ככתוב: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר … לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים" (שם, פס' 15). אסתר איננה שולטת במצב. היא כחפץ שמעבירים אותו ממקום למקום, ללא רצון משלה. מרדכי צופה בה מרחוק לדעת "וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" (שם, פס' 11) כלומר אחרים עושים בה מה שראוי בעיניהם, והיא לא עושה דבר משל עצמה. היא אינה סובייקט בעל רצונות ומטרות משלו היא אובייקט. בסוף פרק ב' (פס' 22) כשסוף סוף אנו שומעים את אסתר מדברת מסתבר שגם אז היא עושה את דבר מרדכי:"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי".

פרק ג' המתאר את האסון הנופל על יהודי שושן מתעלם לחלוטין מאסתר. דומה כי היא ספונה בארמון רחוק מ"העיר שושן" ש"נבוכה". פתיחתו של פרק ד' גם היא לא מציינת את אסתר בין היהודים האבלים. היא היושבת בארמוןמנותקת לחלוטין מההמון.יהודי שושן קוראים צום מספד ובכי, לובשים שק ומאבלים – אל אסתר עדיין לא יודעת דבר.

כשסוף, סוף נראה לראשונה את אסתר יוזמת דבר מה תהיה זו יוזמת המלבושים הנקיים: "וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו". היא אינה קולטת את גודל הצרה. היא עדיין חושבת שהכי חשוב זה 'איך אתה נראה?' במקום לשאול את מרדכי על מה ולמה הוא מתאבל? איזה אסון קרה? היא שולחת בגדים להחלפה. הוא מסרב ומעביר לאסתר מיידע על האסון הממשמש ובא.

בשלב זה דורש מרדכי מאסתר לעשות מעשה, אך היא שכל חייה הורגלה לציית – מסרבת. ללא הזמנת המלך אין היא מעיזה לגשת אליו אך מרדכי מבקש מהאשה הצייתנית, היפה והכנועה לפרוץ את המוסכמות להן הורגלה: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת": (פרק ד' פס' 13-14) מילים אלו יוצרות את המהפך הדרמטי בהתנהגותה של אסתר. הן מוציאות מן הכוח לפועל את המנהיגה האמיצה שהייתה חבויה בתוככי אישיותה של האשה הכנועה והצייתנית. מכאן ואילך מתגלה היוזמת והפעילה – המנהיגה. לאחר דברי מרדכי אנו קוראים: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (שם, פס' 15-17). מרגע זה אסתר היא הנותנת פקודות למרדכי ולא להפך. היא מצווה עליו לכנס את כל יהודי שושן, מבקשת "צומו עלי", או במילים אחרות היא אומרת לעם 'אני זקוקה לתמיכתכם, לבד אינני שווה דבר, אך אם אתם תעמדו מאחורי אולי ימצא בי הכוח לבוא אל המלך אשר לא קרא לי'.

המהפך שחל באישיותה של אסתר הוא אם כן בעל כפל פנים:
הראשון, אסתר הופכת מאשה שנהגה לקבל הוראות למי שנותנת הוראות לאחרים. ואכן הכתוב מציין: "וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (שם, פס' 17).

והשינוי השני, היא הופכת, עתה, מנערה יפה העסוקה רק בעצמה, זו ששפר עליה גורלה והיא נותקה מצרות עמה והובלה לארמון הבטוח למנהיגה שכל עמה עומד מאחוריה. היא אינה מנותקת מגורל בני עמה "אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם"ולא עוד אלא שהיא לוקחת סיכון גדול על עצמה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".

אסתר אכן הופכת לגיבורה המובילה מעתה ואילך את השתלשלות העניינים. מרדכי אמר לה: "לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ" (שם, פס' 8), אך היא מבינה כי לא תחנונים יועילו כאן. היא קוראת היטב את הסיטואציה ואת עולמו האינטרסנטי של אחשוורוש והיא הולכת בדרך משלה, שמתגלה לנו כדרך להצלה. היא מעוררת את קנאת המלך בהמן. מסתבר כי לאסתר יש תוכניות משלה שמרדכי אינו מודע להן.

במדרש קדום כבר עמד ר' חנינא על השינוי שחל בדמותה של אסתר, וכך אנו קוראים במסכת מגילה דף ט"ו עמ' א:
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת". בגדי מלכות מבעי ליה!? (היה צריך להיות כתוב שהיא לבשה בגדי מלכות!) – אמר רבי אלעזר, אמר ר' חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקדש". כלומר, השינוי שחל באסתר הוא שינוי עצום. היא שואבת כוחה ותבונתה מרוח הקודש, המכונה "מלכות".

מפרק ה' ואילך אסתר תמשיך ותמשוך בחוטים באופן סמוי וגלוי, תמנה את מרדכי: "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן" (פרק ח', פס' 2), תיזום משתאות, תיזום את ביטול גזירת המן (פרק ח', פס' 5), תקבל דיווחים ישירים מחמ"ל אחשוורוש, ולבסוף אף תמסד את האירוע בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי לדורותיו: " וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית… "(פרק ט', פס' 29 ובהמשך: "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר" שם, פס' 32).


_____________________________ 

הדברים מבוססים על מאמרה של רבקה לוביץ: 
A Feminist's Look at Esther" Judaism: A Quarterly Journal of Jewish Life and Thought Vol. 42 No. 4 Fall 1993