בין שתילה לנטיעה/ הרב אילעאי עופרן


אם נעיין במילון בערך 'שתל', נמצא בהגדרתו את השורש 'נטע'; אם נעיין בערך 'נטע', יסביר אותו כצפוי חברו 'שתל'. מהו אם כן ההבדל בין שני הפעלים הללו? אפשר להציע שאין כל הבדל ביניהם ואין הם אלא ביטויים נרדפים. אלא שעל הפסוק 'והיה כעץ שתול על פלגי מים' אומרים חז"ל – 'כעץ שתול ולא כעץ נטוע' (בבלי, עבודה זרה יט, ע"א). הגמרא מדייקת ומדקדקת כי על האדם לנסות ולהידמות לעץ שתול דווקא ולא לעץ נטוע. אם כן, שבה קושייתנו למקומה – מהי שתילה ובמה שונה היא מנטיעה?

פרשנינו הראשונים, ובראשם רש"י, מסבירים כי שתילה היא פעולה קצרת מועד בעוד נטיעה היא פעולה לטווח ארוך. ואכן, אם נעמוד על טיבם ושימושם של ביטויים אלו בשפתנו נראה כי כאשר אנו מתייחסים לגידולים חד שנתיים או עונתיים, לא נשתמש אף פעם בשורש 'נטע'. איש אינו נוטע ירקות, פרחים או עציצים – לכל אלו יפה אך ורק פעולת השתילה. זאת ועוד, השורש 'שתל' משמש לא פעם לביצוע פעולה חוזרת או העתקה ממקום למקום, כמו בביטוי המושאל 'השתלת איברים'. הביטוי 'נטיעה' מתייחס בדרך כלל לפעולה ארוכת טווח, בלתי חוזרת, מעתה ועד עולם.

ועוד: אם נעיין בשימוש התנ"כי בפעלים הללו, נגלה כי השורש 'שתל' בתנ"ך משמש תמיד כמטפורה לאדם ואף פעם לא מתייחס לעץ אמיתי. כך למשל נח נוטע כרם, אברהם נוטע אשל, אך הצדיק משול לתמר ולארז ה'שתולים בבית ה" והאדם, כאמור, דומה ל'עץ שתול על פלגי מים'.

הגמרא ממשיכה ומפרטת למה כוונתה באמירה כי על האדם להפוך לעץ 'שתול', כזה הקובע את מקומו לטווח קצר ולאחר זמן עוקר את עצמו ושותל את עצמו מחדש, ואומרת: 'כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם'. האדם השלם נדרש לבצע שיטוט רוחני כן ואמיתי; לנוע בין בתי מדרש, להחליף את רבו ולשמוע קולות שונים של תורה ורוח. היכולת להשתחרר מהחד-גוניות, מהאחידות ומהקונפורמיות דורשת אומץ, ביטחון ואמונה. העוזב את בית המדרש המוכר והחם ועוקר ממקומו כדי ללמוד תורה בבית מדרש אחר, חווה לא פעם תלישות ומחסור, ממש כמו העץ שנעקר ושוב נשתל ושורשיו טרם נאחזו בקרקע החדשה. ואף על פי כן קובעים חז"ל, כי מי שאינו מעז לעשות זאת, מי שנוטע את עצמו מבלי יכולת להיעקר, מי שאינו מבין שעליו להיות 'עץ שתול' לטווח קצר, הנשתל שוב ושוב בבתי גידול שונים ומגוונים – לא יראה ברכה לעולם.

רוצים ללמוד עוד?
נשלח לכם קישור למאמר הבא

מהמאמרים האחרונים שלנו

"כל המחלה…לא אשים עליך"/ שרה עברון

 אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: שירת הים, שמות ט"ו אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה

קראו עוד »

"לספוד לשרה ולבכתה"/ שרה עברון

" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה

קראו עוד »