"נים ולא נים" – נבואה וחלום התגלות, בין חלום לבין עֵרוּת/ ד"ר נח חיות

בספרו "תולדות האמונה המקראית" כתב יחזקאל קויפמן: "מכל דרכי הנחש של ה'רואה' העברי-העתיק קבלה אמונת ה' רק את החלום ואת הנבואה, או יותר נכון: את הנבואה, ובתור סניף לה – את החלום"1.  אכן, המקרא מודע לקיומן של דרכים רבות ליצירת קשר עם האל והשגת רצונו, אך הוא מכנה אותן "תוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם" (דב' יח, ט) ומצווה על הישראלי לבנות בתמימות את קשריו עם האל ולהימנע מקסמים ומכשפים. בכל זאת, ניתנת לישראלי דרך אחת2  לגיטימית ליצירת קשר עם האל, דרך הנבואה ובאמצעות הנביא: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דב' יח, ט-טו).
אני מבקש להקדיש מאמר זה לדיון בשאלת היחס בין הנבואה, המתנה שהוענקה למאמין הישראלי כדי לאפשר לו לשמור על קשר עם האל, לבין התופעה האוניברסאלית של החלום והאמונות שדבקו בו.

חלום – אחד משישים לנבואה(ברכות, נ"ז ע"ב)

תיאורים רבים של נבואות נסמכים על תיאורי חלום: כפי שחלום3 מתרחש בשנת הלילה והמסר מועבר בו בשמע – "חלום התגלות" או במראה – "חלום סמל", גם ההתגלות הנבואית מתוארת לעיתים בלילה4,  והמסר מועבר בה, עתים בשמע ועתים במראה. כמו חלק מהחלומות, חלומות הסמל5,   גם הנבואות המתבססות על מראה ומכונות "חזון". הן נחלקות לנבואות בהן המסר החזותי מובן על ידי הנביא עצמו (עמוס ז א-ג, ד-ו) ונבואות בהן המסר הוא חידה שהאל מתבקש לפותרה (עמוס ז, ז-ט; ח, א-ב; ירמ' א, יא-יב, יג; זכ' א, ט-י; ב, ב; ד', ד-ה ועוד רבים)6.  נראה אפוא, שכאשר המקרא רצה לתאר את תופעת הנבואה הוא נעזר בחלום לשם המחשתה של התופעה.

השוואת הנבואה לחלום אפשרה להסביר את הנבואה בתופעה פיסיולוגית מוכרת לכולם, שרווחה בתרבויות שונות כאמצעי להגדת העתיד. לעומת זאת, הדגשת הפער ביניהם חידדה את ייחודה של תופעת הנבואה, הגבירה את מודעותו של הנביא בשעת ההתגלות, והעצימה את חוויית ההתגלות.

בדבריי אלה אנסה לעמוד על הקשר המורכב שבין חלום ונבואה במקרא ולהדגים מקצתו של קשר זה באמצעות מצב ביניים שבין שינה ועֵרות המכונה במחקר הפסיכולוגי היפנופומפיה (חלומות שבין מצב שינה ליקיצה) 7ובתלמוד "נים ולא נים":
אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, דקרו ליה ועני, ולא ידע אהדורי סברא, וכי מדכרי ליה – מדכר = ישן ולא ישן, ער ולא ער, כאשר קוראים לו הוא עונה ואינו יכול להשיב סברא וכאשר מזכירים לו הוא נזכר (בבלי תענית דף יב ע"א)8.

ניתן למצוא במקרא, בספרות החיצונית ובספרות עממית המאוחרת, כתובים המתארים את הנבואה על גבול החלום. חלקם בוחרים במצב ביניים זה כדי לעמעם את ההתגלות ואחרים בוחרים בו כדי להדגיש את ערנותו היחסית של הנביא. כך עולה מודעותו של הנביא על זו של חולם החלום וזוכה הוא בקִרְבה רבה יותר אל האל מהחולם.

ההתגלות לנער שמואל בשילה(שמ"א ג')

סיפור התגלות אלהים לשמואל, המובא בשמ"א ג' נחשב כתיאור גבול בין חלום ונבואה9.רבים חלקו האם מדובר בחלום התגלות או בהתגלות בהקיץ10.בסיפור מספר תווים המצביעים על חלום התגלות: עיתוי ההתגלות הוא במהלך הלילה, ככל הנראה לפנות בוקר11. כאשר שמואל נמצא במצב שכיבה. ועצם ההתגלות במקדש, בשעת לילה, מזכירה את תופעת "חלום האינקובציה"12.לעומת זאת, ישנם פרטים רבים בסיפור המצביעים על התגלות בהקיץ: ריצתו של שמואל אל עלי, השיחות הקצרות החוזרות ונשנות בין עלי ושמואל, והעיקר – שיחתם של עלי ושמואל בבוקר המחרת המעידה על מודעותם של שניהם לאירועי הלילה, ואינה מותירה אפשרות שמדובר בחלום שמטבעו הוא חוויה אוטונומית והיה צריך להיות ידוע לשמואל בלבד.

המילה המנחה בסיפור היא הפועל שכ"ב המופיע בסיפור 7 פעמים (פעם אחת הוא מוסב על עלי ושש פעמים הוא מוסב על שמואל)13.  הפועל שכב יכול להורות על שינה אך יכול גם להורות על שכיבה. לדעתי, משרת פועל זה היטב את המגמה לתאר את ההתגלות על הגבול שבין שינה וערות. האל מעיר בכל פעם את שמואל (השווה לדוגמאות להלן מזכריה ומחנוך) ואילו עלי מחזיר את שמואל למצבו הקודם "שוב שכב" (פס' ה, ו) "לך שכב" (ט), כביכול, למצב המאפשר את קבלת דבר האל. לצד המילה המנחה "שכב" מופיע פועל נוסף כמילה מנחה – הפועלהל"ך ( ה, ו, ח, ט – פעמיים). הפעלים שכב והלך מלווים את שמואל במעברים שבין שינה ובין עֵרות.

תפקיד הסיפור הוא לתאר את הקדשתו של שמואל לנבואה. גבולותיו מסומנים בבירור באמצעות הפתיחה: "וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ" (א) והסיום: "וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה'" (כ). הניגוד בין הפתיחה והסיום מתאר את התהליך אותו עבר שמואל עם הקדשתו לנביא ואת השפעתו על העם כולו14. בראשית הסיפור מתואר שמואל כנער, כמשרת, וכמי שטרם ידע את ה'. תהליך התבגרותו של שמואל ניכר גם בפער בין שמואל הירא מהגיד את המראה אל עלי (טו) ושמואל שמספר הכל ולא כִחד מעלי דבר (יח). נראה לי אפוא שחלק נוסף בתיאור ההתבגרות והקדשתו של שמואל לנביא נעשה באמצעות תיאורה כהתגלות על הסף שבין שינה ובין ערות, אך תוך הדגשה ששמואל היה ער.

חלום שלמה במלכים וההתגלות לשלמה בספר דברי הימים

חלומות מלכים נפוצים ביותר בספרות החוץ מקראית15. גם המקרא מתאר כמה וכמה תיאורי חלומות של מלכים זרים; אבימלך (ברא' כ' ג-ז), פרעה (שם מ"א א-ז), נבוכדנצר (דניאל ב; ד). לעומת זאת, נמנע המקרא מתיאור חלומות של מלכים ישראלים מלבד חלום שלמה (מל"א ג' ה-ט"ו). השוואה בין תיאור ההתגלות לשלמה בגבעון בספר מלכים ובספר דברי הימים מראה שהמחבר בדברי הימים השמיט את תיאור החלום והפך אותו לתיאור התגלות לילי:

מלכים א':

"בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך"  (ה)
"
ויקץ שלמה והנה חלום ויבא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית אדני… "  (טו)

דברי הימים:

"בלילה ההוא נראה אלהים לשלמה ויאמר לו שאל מה אתן לך" (ז)
"
ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם מלפני אהל מועד…" (יג)

היו שסברו שהמניע לעיבוד הספרותי היה ההתנגדות לחלום16.לי נראה שהמניע לעיבוד הוא שאיפתו של בעל דברי הימים להעצים את תיאורי ההתגלות להם זכו דוד ושלמה. בעוד בספרות נביאים ראשונים אין התגלות ישירה לדוד (וכן לכל המלכים האחרים מלבד שלמה). עושה בעל דברי הימים ככל שביכולתו כדי להעניק לדוד תוקף של נביא: "וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית ה' בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד ה' הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו" (דה"ב כט כה). דוד מכונה "איש האלהים" בדה"ב ח, יד17 והקולופון של מגילת המזמורים מקומראן רואה בו גם כן נביא: "… כל אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון".

נראה אפוא שבעל דברי הימים רצה להעניק גם לשלמה התגלות בהקיץ ולכן השמיט את תיאור החלום. בכך עדים אנו לפער העדין אך המשמעותי שבין התגלות בחלום לבין התגלות בהקיץ אף אם היא מתרחשת בלילה.

כתובת אשורבניפל, ההתגלות לכהן האלה אשתר מארבלה 18:

כתובת של אשורבניפל מתארת חלום של כהן האלה אשתר מארבלה. על פי הנאמר בכתובת הכהן סיפר למלך ששכב לישון וחלם (אין תיאור של החלום) ואז ניעור וחזה במראה לילה של האלה אשתר בו היא נועדת עם המלך ומוסרת לו הנחיות ודברי עידוד:
(49) During the night in which I appeared before her, (50) a seer reclined and saw a dream. When he awoke Ishtar showed him a night vision. He reported me as follows: "Ishtar who dwells in Arbela came in. Right and left quivers were hanging from her. She held the bow in her hand (55) (and) a sharp sword was drawn to do battle. You were standing in front of her and she spoke to you like the mother who bore you. Ishtar called unto you, she who is exalted among the gods, giving you the following instructions…"

בתיאור זה הפער בין החלום שאירע בזמן שינה והחיזיון שאירע בזמן עֵרות בולט ביותר. בכל זאת, נראה שהשינה והחלום הכרחיים לשם השגת ההתגלות. אופנהיים19 רואה בחלום זה דוגמה לתופעת "החלום המעיר" (Wecktraum), תופעה אותה נראה היטב בשתי הדוגמאות הבאות.

המלאך מעיר את זכריה (זכ' ד, א)

בששת הפרקים הראשונים בזכריה מתוארים מראות נבואיים, חזיונות. המראות בולטים בכך שהם מציגים אובייקט או התרחשות ויזואלית אשר ברוב המקרים מקבלים פשר בדיאלוג בין הנביא למלאך. החיזיון הראשון מתואר במפורש בלילה (א', ח) וכך נראה שגם שאר החזיונות. לאחר מספר חזיונות חל שינוי מפתיע: "וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ" (זכ' ד, א). המלאך מעיר את הנביא. לא ברור מדוע דווקא בחזיון זה בא התיאור הייחודי ולא ברור האם הנביא אכן ישן לפני כן. הדימוי: " כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ" נותר עמום20. בכל זאת, נראה שמטרתו של הכתוב הוא להדגיש שהחזון היה במצב של יקיצה מצד אחד ובסמיכות רבה לשינה. הפסוק ממקם אפוא את החיזיון במצב ייחודי שבין שינה ובין ערות, תוך הדגשת הערות.

חנוך א, יג-יד21

גם המראות של חנוך נגלים אליו כשהוא ישן: "… ואקרא את-זכרון בקשתם עד-אשר נרדמתי. והנה חלום בא אלי ומראות נפלו עלי וארא מראות קצף ויבא קול מצוה עלי לדבר אל בני מרום ולהזהירם. וכאשר הקיצותי באתי אליהם… ואספר להם את-כל-המראות אשר ראיתי בשנה…" (חנוך א, יג, ז-י) המספר מקפיד להבדיל בין השינה בה זוכה חנוך בהתגלות ובין הערות בה הוא מוסר את שראה: (ב) ראיתי בשנתי אשר אגיד עתה בלשון בשר וברוחי אשר נתן הגדול פה לאנשים לדבר ולהבין בלב… (יח) ואביט וארא שם כסא רם מראהו כבדולח וסביבו כשמש זרח ושם [מראה] כרובים: … (כד) ועד אז הייתי נופל על פני רעד ויקראני ה' בפיו ויאמר אלי קרב הנה חנוך ואל-קול קדשי: (כה) [ואחד הקדושים נגש אלי ויעוררני]22 ויעמידני ויקריבני אל הפתח ואני הורדתי פני למטה. פסוק כה מתאר סיטואציה מיוחדת בה מעירים את הנביא. תפקיד ההערה הוא להעצים את חוויית ההתגלות. מנגד, חנוך מוריד את פניו מטה, על מנת להימנע מהתגלות ישירה מדיי. המתח שבין הקרבה ובין הריחוק מאפיין תיאורי התגלות23, ורגע השיא מועצם באמצעות מערך השוואה לסיפור הסנה.
תיאור ההתגלות בחנוך משתמש אפוא בתיאור הגבול שבין שינה ובין ערות לתיאור חוויה ייחודית של התגלות. גם כאן ההערה נועדה להגביר את מודעותו של הנביא בעוד החלום נועד להגן עליו מצד אחד ולאפשר את ההתגלות לבן-אנוש.

"הודעה לציבור" על התגלות הצדיק רבי דוד ומשה

י' בילו חקר בשנות השמונים את תופעת הקדושים המרוקאיים. בספרו "שושביני הקדושים" הוא מספר על יערן, עובד הקק"ל, שפרסם חלומות התגלות של הצדיק המרוקאי הידוע ר' דוד ומשה. באחד מהכרוזים שהתפרסמו בשכונתו הר-כנען שבצפת הוא כותב את הדברים הבאים כ"הודעה לציבור": "בחלומי הראשון ראיתי, והנה עומד ליד איש לבוש לבן וזיו פניו כמלאך, הוא ניגש אלי, אחז בידי והוביל אותי להרים גבוהים, ובין סלעיהם העצומים ראיתי רחבה לבנה. בהגיעי לרחבה, ישב לארץ ואמר אלי: 'ראה, עשרה אנשים בלבד חוגגים ומציינים את יום ההילולה שלי ושואל אני אותך למה עזבוני ונטשוני כל יוצאי מרוקו? היכן כל הרבבות – אוהדי ונאמני?…".
כעבור יומיים חזר ונגלה אלי בחלום בשעה שהייתי שוכב נים ולא נים. העירני ואמר אלי: 'בני, טעית בספרך לאנשים שראית אותי בחלום, היה עליך לומר להם כי ראית אותי עין בעין, אך אין דבר – אני מוחל לך על כך!…'". אין זה המקום לדון בהשפעות התרבותיות והספרותיות על פרסומיו של היערן אך את האכזבה מכך שההתגלות תוארה כהתגלות בחלום ולא בהקיץ ואת הגדרת מצבו של החוזה כ"נים ולא נים" אני רואה כתפיסה אינטואיטיבית דומה לתפיסה עליה הצבענו במובאות מזכריה וחנוך ואולי גם מההתגלות לשמואל.

כתובים המדגישים את הפער שבין חלום ונבואה

לצד הכתובים שמתארים את הנבואה על גבול החלום, אותם כינינו "תיאורי גבול", ישנם כתובים המדגישים את הפער שבין התופעה הייחודית של הנבואה ובין התופעה האוניברסאלית של החלום. "שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי. עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם. הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל. הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'" (ירמ' כג, כה-כח). הפולמוס כנגד הנביאים האחרים יכול לצייר אותם כשקרנים (כג, ל-לא) או כטועים. הטעות יכולה לנבוע מרוח שקר שעבר בין הנביאים (מל"א כב, כב-כג) או מחלום חסר משמעות. ירמיהו דורש מהנביאים למסור לעם שדבריהם מבוססים על חלומות בלבד ולא על התגלות נבואית. תוך כך הוא מדגיש את הפער העצום שבין חלום ובין נבואה24. דחיית החלום, בצד דרכי התגלות נוספות חוזרת בירמיהו גם במקומות נוספים (כז, ט; כט, ח)25. בכל זאת, אפילו במשל המבטא באופן החזק ביותר את הפער שבין חלום ונבואה: "מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר" (כג, כט), נראה שלשניהם מוצא משותף; החיטה במשל, והנבואה הראשונית באה גם כן מהחלום26.

סיכום

סוד התגלותו של האל לאדם מלווה במתח שבין ההתגלות הקרובה הנושאת בקרבה סכנה לבין ההתגלות המרוחקת והמוגנת. הראשונה מבוטאת בביטויים כגון "פֶּה אֶל פֶּה" (במדבר י"ב, ח) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת"(שמ' כ' יח), והשנייה תידחק אל הלילה ואולי אף אל החלום, לשעה של ערפול חושים. הפער בין התיאורים יכול לבטא את גודל המעמד ואת עוצמת ההתגלות ויכול לבטא גם את תפיסותיהן השונות של המחברים ביחס להתגלות.

האמונה בכוחו של החלום לשאת מסר מהאל, שהיא אמונה אוניברסאלית, שמשה את סופרי המקרא כמצע לשאת ולהמחיש את הנבואה, הדרך הלגיטימית (היחידה) להתקשר אל האל, (לפחות לפי דברים יח).
הנבואה הקמאית מוצגת כהתגלות שראשיתה בחלום ואילו הנבואה המפותחת בָזה לחלום ומדגישה את הפער שביניהם. בין התיאורים הנסמכים על החלום ובין המתבדלים ממנו הצבעתי על מספר תיאורי ביניים המתארים את הנבואה כמצב שבין שינה ועֵרוּת. תיאורי ביניים אלו המתארים מצב של "נים ולא נים" נועדו להלך על הגבול הדק שבין השינה המערפלת אך המשמשת מגן לבין הערות הבהירה אך חשופה ואולי אף מסוכנת.

___________________________________

  1. י' קויפמן, תולדות האמונה א, 507.
  2. כך בדב' יח. כתובים אחרים מתארים שימוש נרחב בגורל הקודש ואף באמצעים נוספים כגון חלומות.
  3. ראה גם ז' ויסמן, דגמים ומבנים במראותיו של עמוס, בית מקרא י"ד (תש"ל), 56-55; מ' הרן, תקופות ומוסדות במקרא, תל-אביב תשל"ג, 332-330; ש"א ליונשטם, כלוב קיץ – לטיפולוגיה של חזון הנבואה, תרביץ לד (תשכ"ה), 319. מצד שני יש גם מינוח המפריד בין חלומות ובין חזיונות (ראה מ' סיסטר, טיפוסי החזיונות הנבואיים במקרא, תשכ"ב, 139).
  4. ראה ר' פידלר, חלומות השוא ידברו, חלומות התגלות במקרא ומקומם בתולדות האמונה והמסורת בישראל הקדומה, ירושלים תשס"ה, עמ' יג.
  5. 2 חלומות יוסף הראשונים (ברא' לז, ג-ח, ט-י) וחלום המדייני (שופ' ז, יג-יד) הם דוגמה לחלומות סמל שפתרונם אינו דורש פותר חלומות מקצועי. חלומות שר האופים ושר המשקים (ברא' מ, ה-יט) חלומות פרעה (מ, א-לז) וחלום נבוכדנאצר (דניאל ב) הם חלומות הדורשים פיתרון בידי פותר חלומות מקצועי.
  6. כך למעשה רוב חזיונות זכריה א-ו, מלבד זכ' ג, א-ז שמובן בעצמו ללא צורך בהסבר מפי דמות חיצונית.
  7. ישנו מצב מקביל – "היפנוגוגיה" – חלומות שבין מצב ערות לשינה, שלא יידון כאן משום שכל הדוגמאות שמצאתי מתייחסות למעבר משינה לערות ולא למעבר בכיוון ההפוך שמעירות לשינה.
  8. מאמרו של רב אשי מצוטט פעמים רבות נוספות בתלמוד ובמדרשים.
  9. הניסוח לקוח מפידלר, חלומות, 273 והלאה. ראה שם דיון כללי בנושא ובעמ' 279 דיון בהתגלות לשמואל.
  10. פלביוס, קדמוניות היהודים, ה, 348; K.Budde, Die Bücher Samuel (KAHT), Tübingen and Leipzig 1902, 26 ; ארליך ושמידט ( E. L. Ehrlich, Der Traum im Alten Testament (BZAW, 73) Berlin 1953, 47 H. P. Smith, A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Samuel (ICC), Edinburgh 1899, 27 ) סברו שמדובר בחלום, י' אמית, סיפור הקדשת שמואל לנבואה לאור ההגות הנבואית, ב"צ לוריא (עורך) ספר משה גולדשטיין, תשמ"ח, 32, וז' ויסמן, האישיות הכריזמאטית במקרא, תשל"ב, 223 סוברים שמדובר בהתגלות בהקיץ.
  11. ונר אלהים טרם יכבה – שמ"א ג, ג; "וישכב שמואל עד הבקר" – שם טו.
  12. ראה פידלר, חלומות, 11: "חלום האינקובציה הוא חלום הנחווה במקדש או במקום קדוש לאחר הכנות פולחניות-ריטואליות (המקור הוא לטיני: incubare = ללון במקום).
  13. א' סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, ירושלים 1997, 63.
  14. א' סימון, שם, 58.
  15. ראה פידלר, שם, 254.
  16. ארליך, שם, 22 הע' 1; פידלר, שם, 244 הע' 5.
  17. וכן בנחמיה יב, כד,לו
  18. ראה ANET, 451.
  19. ראה: 190-188, 201-200. A. L. Oppenheim, The Interpretation of Dreams in the Ancient Near East with a Translation of an Assyrian Dream-Book (Transaction of the American Philosophical Society, n.s. 46/3), Philadelphia 1956, 188-190, 200-201.
  20. אב"ע מפרש שהנביא אכן ישן לפני כן (אב"ע על זכ' ד, א, ד"ה "וישב"), מיטשל (H. G. Mitchell et al, Haggai, Zecharia, Malachi and Jonah (ICC), Edinburgh1912 ) מעדיף להסביר את מצבו של הנביא כמצב של חוסר מודעות לסביבתו, מעין הזיה (עמ' 161).
  21. התרגום על-פי כהנא, הספרים החיצוניים.
  22. הקטע נתון בסוגריים משום שהוא חסר בחלק מהנוסחים. ראה דיון אצל ניקלסבורג (G.W.E. Nickelsburg, A Commentary on the Book of 1 Enoch, Chapters 1-36, Minneapolis 2001. ) 268.
  23. לתיאור דומה ביותר ראה דניאל ח, יז-יח; י' ה-יא אלא ששם מצב המוצא הוא עֵרוּת, דניאל נרדם מרוב בהלה והמלאך מעיר אותו.
  24. כנגד פירושו של רד"ק (כג, כח) הנסמך על הפער בפעלים: יספר חלום מול ידבר דבר ה' כדי ליצור ניגוד בין חלום שקרי לחלום שנושא את דבר ה', ועם מקיין (W. McKane, A Critical and Exegetical Commentary on Jeremiah, I-II (ICC), Edinburgh1986-1996, 590) שמדגיש את הפער בין חלום בכלל ובין נבואה ונסמך על פסוק כט (וכן Bright, Jeremiah (AB), Graden City, N. Y. 1965, 153.).
  25. לצד הפסוקים הנ"ל בירמיהו ניתן לציין עוד את דברים יג, ב,ד,ו; זכריה י, ב כמקורות הנוספים המזהים את החלומות עם נבואות שקר.
  26. על פי פידלר, שם, 61.

רוצים ללמוד עוד?
נשלח לכם קישור למאמר הבא

מהמאמרים האחרונים שלנו

"כל המחלה…לא אשים עליך"/ שרה עברון

 אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: שירת הים, שמות ט"ו אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה

קראו עוד »

"לספוד לשרה ולבכתה"/ שרה עברון

" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה

קראו עוד »